טיפולה של הפרקליטות בתיק שעניינו עבירות מין ואלימות במשפחה נמשך 26 חודשים, תוך חריגה מפרק הזמן המירבי. 22 חודשים מתוכם היה התיק בהשלמות החקירה, אך הפרקליטות לא עקבה אחריו כנדרש. פינקלשטיין אומר כי ספק רב האם הייתה הצדקה להתמשכות כזאת, שגרמה עינוי דין הן לחשוד והן למתלונן.
שורה של פגמים התגלו בטיפול הפרקליטות בשש בקשות של נאשמים לעיכוב ההליכים נגדם, אשר הובילו לשיהוי משמעותי בטיפול בהן. ריבוי הפגמים ואופיים העלו את החשש, שמא אין מדובר בצבר מקרי של תקלות, כי אם בהשתקפות של דרך עבודה לקויה בטיפול בבקשות לעיכוב הליכים בפרקליטות.
הטיפול בחשד לתקיפה והתעללות בילדים התמשך יתר על המידה, תוך חריגה משמעותית מהנחיות היועצת המשפטית בנוגע לזמני הטיפול. הפרקליטות ביצעה פעולות באיחור בלתי מוצדק, ביקשה רק בדיעבד אישור לארכה – והטיפול טרם הסתיים. פינקלשטיין מדגיש, כי פרקי הזמן הקצובים לטיפול התביעה בתיק הם המרביים, ובוודאי שלא בכל תיק נכון יהיה למצותם עד תום, אלא יש לפעול לסיום מהיר ויעיל בכל תיק על-פי נסיבותיו.
סניגור התלונן, כי תיק חקירה הנוגע למרשו נותר פתוח מאז 1999 ועד שפנה לנציבות ב-2023, למרות שבזמן אמת סברה הפרקליטות שיש לשקול את גניזתו. רק לאחר פנייתו לנציבות, נסגר התיק בעילה של "העדר אשמה". פינקלשטיין קובע, כי נפל פגם של ממש בהתנהלותה של פרקליטות המחוז, וכי "אין צורך להכביר מילים על אודות משמעותם של הדברים. קיומו של תיק חקירה פתוח נגד חשוד הינו בגדר עננה המרחפת באופן תמידי מעל ראשו, המשליכה על כל אורחות חייו". אם יוחלט להגיש כתב אישום, השיהוי עלול לפגוע בהליך ובזכותו של החשוד להליך הוגן.
עורך דין התלונן, כי היועצת המשפטית גלי מיארה השתהתה במשך 15 חודשים בטיפול בתלונתו על ייצוא מערכת פגסוס של חברת NSO למשטרו של
ויקטור אורבן בהונגריה. לשכתה של מיארה אישרה, כי בשל תקלה – התלונה הועברה לפרקליט המדינה, עמית איסמן, רק עם קבלת פניית הנציבות. פינקלשטיין קובע, כי מדובר ב"פגם של ממש".
חלפו למעלה משנתיים ממועד הגשת תלונה לפרקליטות בגין התבטאויותיו של פעיל פוליטי ועד לקבלת החלטה לפתוח נגדו בחקירה פלילית, וכי הפרקליטות חרגה מפרק הזמן המרבי המוקצב לטיפולה הכולל בתיק. עוד נמצא, כי חלפה למעלה משנה עד שהחלה הפרקליטות לטפל בתלונה נוספת שהוגשה נגד החשוד, ולפיכך טרם התקבלה בה החלטה.
במסגרת חקירת תיק רצח, דלפו לאמצעי התקשורת פרטי חקירה אשר חל איסור על פרסומם, ובתוכם מידע רגיש מתוך חדרי החקירה. פינקלשטיין מדגיש: "הדלפת מידע אסור מחדרי חקירה היא תופעה שהדעת אינה סובלת ואשר יש למגרה. יש בפרסום כאמור כדי להשפיע על ההליך המשפטי; לפגוע בהבטחת שלטון החוק, באמון הציבור ברשויות המדינה, בתדמית עובדי הציבור ובניקיון כפיהם; ולפגוע פגיעה חמורה בכבודו של החשוד ובפרטיותו".
לאור זאת, ובשל חשש ממשי לביצוע עבירה פלילית, העביר פינקלשטיין את התלונה לטיפולה של מיארה. בנוגע לאחריות הפרקליטות המלווה את התיק הבהיר פינקלשטיין, כי משנודע לה על חשש להדלפות – ראוי שתעשה מעשה, כפי שאכן עשתה במקרה זה.