שופט בית המשפט העליון, אלכס שטיין, דחה (14.10.24) את העתירות נגד הקמת תחנת הכוח בצומת קסם. שטיין קובע, כי אין עילה להתערבות חריגה של בית המשפט בהחלטות מוסדות התכנון. התחנה נמצאת בבעלות מבטח-שמיר אנרגיה שבשליטת מאיר שמיר וקיבוץ גבעת השלושה, היא תפעל בגז טבעי ותספק חשמל לגוש-דן. רוב העתירות הוגשו בידי הרשויות המקומיות הסמוכות - פתח תקוה, ראש העין, כפר קאסם ועוד. העותרים ביקשו לבטל את החלטות הוועדה לתשתיות לאומיות מדצמבר 2021 והחלטת הממשלה מיוני 2023, שאישרה את הקמת התחנה, ובמקביל ניהלו הרשויות מאבק ציבורי נגד הקמת התחנה. לאחר הגשת העתירות, ומאחר שלא הוצא צו ביניים, קיבלה התחנה רישיון והיא הגישה בקשות להיתרי בנייה. העותרים העלו שורה ארוכה של טענות נגד התוכנית ואישורה, ובהן: חוסר סמכות וחריגה מהוראות הממשלה, העדר היתכנות תכנונית, התשתית העובדתית הייתה חסרה ושגויה, לא התאפשר להגיש התנגדויות, התחנה תזהם את המים והאוויר, קיים בה סיכון ביטחוני בשל קרבתה ליהודה ושומרון, היא מעשירה את חברי הקיבוץ על חשבון תושבי כפר קאסם (העדר צדק חלוקתי), והבודק ברוך יוסקוביץ היה בניגוד עניינים. שטיין מזכיר, כי נקודת המוצא שבית המשפט אינו מתכנן-על ולא יתערב בהעדר פגם היורד לשורש ההחלטה - ודאי כאשר מדובר בהחלטת ממשלה, ולאחר מכן דוחה את כל הטענות לגופן. בין היתר מציין שטיין, כי מדובר בתוכנית-על שאינה יכולה להסדיר כל פרט והללו יוסדו בשלב הביצוע - ואז ניתן יהיה להשיג עליהם בדרך המקובלת. על-פי הצעת בג"ץ, הסכימו גופי התכנון להעניק 30 יום (כפליים מהרגיל) להגשת הסתייגויות לכל סטייה מהותית מנספח הבינוי של ההצעה (כולל הגדלת ההספק מעבר ל-780 מגה-וואט). עוד אומר שטיין, כי התוכנית אושרה לאחר שנבדקו כל הטענות בנוגע להשפעתה על הסביבה, אשר הייתה לכל אורך הדרך בראש מעייניהם של הגורמים המקצועיים. מערכת הביטחון אישרה את התוכנית, ודי בכך כדי להסיר מעל סדר היום את הטענה הביטחונית. בסופו של דבר, מציין שטיין, העתירות הן ניגוד שיקול הדעת המקצועי של מוסדות התכנון - והללו רשאים לבחור בין העמדות שמביעים מומחים. לכן, גם אין מקום לבדוק בצורה פרטנית את שלל הטענות שהעלו העותרים נגד הליכי התכנון. בנוגע לצדק החלוקתי אומר שטיין, כי התוכנית "באה להגדיל את 'העוגה' – המשאב הציבורי ששמו חשמל ידידותי לסביבה; האופן שבו 'העוגה' תחולק הוא נושא עצמאי שמן הסתם עוד יעסיק את מקבלי ההחלטות, וזמנו טרם הגיע". לבסוף דוחה שטיין את הטענות נגד יוסקוביץ: הוא לא קיבל החלטה בלתי סבירה באופן קיצוני (התנאי להתערבות שיפוטית) והוא לא היה מצוי בניגוד עניינים. העותרים חויבו בתשלום הוצאות בסך 24,000 שקל. השופטים חאלד כבוב ורות רונן הסכימו עם שטיין.