אלי פלדשטיין וקצין מודיעין במילואים יועמדו לדין בפרשת המסמכים המסווגים - הודיעה הפרקליטות (17.11.24) לבית משפט השלום בראשון לציון, בהצהרת תובע נגד השניים. ההצהרה מאפשרת לה לבקש להאריך את מעצרם עד להגשת כתב האישום, לאחר שבית המשפט העליון האריך את מעצרם עד הערב בשעה 18:00 כדי לאפשר את הגשתה. הפרקליטות מבקשת מבית המשפט להאריך בשלב זה את מעצרם של השניים בחמישה ימים, לצורך עיון בחומר החקירה שאספו המשטרה והשב"כ, נוכח מה שהיא מגדירה "היקף החומר ומורכבותו", ולאחר מכן תגיש את כתב האישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים. הפרקליטות רומזת, כי בבקשה זו תסתמך על החלטתו של בית המשפט העליון מהלילה. שופט בית המשפט העליון, יוסף אלרון, קיבל הלילה את ערעור הפרקליטות בהחלטה נדירה בגלגול שלישי, לאחר שבית משפט השלום בראשון לציון ובית המשפט המחוזי מרכז הורו לשחרר את פלדשטיין והקצין למעצר בית. הוא מזכיר את ההלכה ולפיה מעצרי ימים יידונו בעליון רק כאשר מדובר בשאלה עקרונית או בקיומן של נסיבות מיוחדות, ואומר שהבהיר לנציגת המדינה שהנטל עליה כבד ביותר והמשוכה שבפניה גבוהה במיוחד. אלרון מציין, כי החלטתו התבססה בעיקר על החומר החסוי שהוצג לו במעמד צד אחד. "המבקשת עמדה בנטל וברף המוטל עליה. שיקולי ביטחון הציבור מצדיקים במקרה זה מתן רשות לערור, ולגופם של דברים מצדיקים גם את קבלת הערר בהינתן המסוכנות הנשקפת מהמשיבים בשלב זה. "...החלטתי מבוססת על כך שהחומר החסוי שהוצג לעיוני הוא שמבהיר את החשש הנובע משחרור המשיבים ממעצר, גם לזמן קצר ביותר. לעניין זה התקיים דיון מורכב שבו הובאו לפניי עמדות גורמי ביטחון בכירים רלוונטיים אשר השיבו לשאלותי בהרחבה. המידע הוצג בכתב ובעל-פה והיה מלווה בפרטים קונקרטיים המקנים נופך משמעותי לחששות אשר הוצגו על-ידי המבקשת. אין מדובר בטענה כי ייתכן שיתגשמו תרחישים תיאורטיים ביחס לחששות דחוקים, אלא בנתונים מפורטים וספציפיים ביותר. "על כן, אין לפנַי חשש 'שגרתי' הקיים במקרים שבהם בית המשפט בוחן חלופת מעצר. מדובר בחשש ייחודי וחריג הנובע מאופי הפעילות המיוחסת למשיבים והמניע המיוחס להם. הטענה למסוכנותם היא למעשה טענה כי שחרורם למעצר יכול להחריף ולהעצים באופן משמעותי את הנזק שכבר נטען שנגרם כתוצאה ממעשיהם, באופן שלא ניתן לאיון בחלופת מעצר. זאת, גם בהינתן התנאים והמגבלות שנקבעו בהחלטות הערכאות קמא. מדובר בשיקול כבד משקל כאשר על הכף ניצבים שיקולים של ביטחון המדינה וחיי אדם ממש", ולא ניתן לאיין חשש זה בחלופת מעצר. באופן יוצא דופו מציין אלרון, כי מזה עשרות שנים - מאז היה סניגור - הוא מקפיד על זכויות חשודים ונאשמים. "ראיתי פעמים רבות את המחיר שגובה תקופת מעצר על אדם, ואולי במיוחד על אדם אשר חי חיים נורמטיביים עד למעצרו. החששות הכרוכים במעצר או מאסר עבור עצור או נאשם, חוסר הוודאות, כל אלו בשילוב עם שלילת חירויות אדם בסיסיות ביותר - עומדים תמיד לנגד עינַי". אלרון מסביר מדוע קיום דיון דחוף במוצאי שבת עד שעת לילה מאוחרת, ומסכם: "על-רקע תוצאת הבקשה והערר, אני רואה משמעות רבה בכך שהמשיבים, באי-כוחם, רשויות התביעה ואף הציבור הרחב, ידעו כי המשך מעצרם של המשיבים, גם אם לתקופה נוספת קצרה ביותר, לא היה תוצאה של מגבלות לוחות זמנים, אלא של החלטה שיפוטית מושכלת שהתקבלה בעקבות דיון ממושך".