כל 315 סעיפי הסיקור באתר וואלה, שלטענת התביעה היוו שוחד לבנימין נתניהו, יישארו על-כנם - קובעים (9.1.25) שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים רבקה פרידמן-פלדמן, משה בר-עם ועודד שחם. הם דחו את טענת ההגנה, לפיה אין צורך להתייחס ל-141 מהם בנימוק שנתניהו לא היה מודע להם או לא היה מעורב בהם. התביעה הוסיפה את פירוט סעיפי הסיקור לכתב האישום לאחר הגשתו, על-פי הוראת בית המשפט וכמענה לטענת ההגנה לפיה לא ברור מהו המתת המיוחס לנתניהו. עם תחילת עדותו של נתניהו טענה ההגנה, כי 82 מן הפריטים מתייחסים לשיח פנימי בקבוצת וואלה (בעיקר בין הבעלים והמנכ"ל דאז, שאול אלוביץ ואילן ישועה), כך שנתניהו לא יכול היה לדעת עליהם. עוד נטען, כי 59 פריטים נוספים מדברים על פניות של צדדים שלישיים לוואלה, כך שלא ניתן לייחס אותן לנתניהו. ההגנה סברה שעל התביעה למחוק פריטים אלו - ולמעשה להודות שמחצית מן המתת הנטענת כלל לא התרחשה. מאחר שבעבירת שוחד הראיות הן לרוב נסיבתיות, קיומו של המתת-לכאורה הוא ראיה מרכזית - ומחיקת פריטים אלו הייתה מחלישה משמעותית את עמדת התביעה. זו דחתה את טענות ההגנה וכעת השופטים מקבלים את עמדתה. לדברי השופטים, כתב האישום מעלה תזה בדבר קשר מושחת בין נתניהו לאלוביץ ופעולות שביצע נתניהו בהקשר זה - והללו הובילו לשיח הפנימי בוואלה. הם מציינים, כי התביעה הבהירה שאינה מייחסת לנתניהו ידיעה פרטנית לגבי כל פריט, וכי הוא עצמו - במענה לכתב האישום - "הבין שכתב האישום מייחס לו מודעות כללית ביחס לנטען בו". גם לגבי הפריטים הקשורים לצדדים שלישיים, קיימת בכתב האישום תזה המייחסת לנתניהו פעולות בהקשר זה ואף עולה ממנו קיומו של יסוד נפשי רלוונטי. השופטים מדגישים: "החלטתנו נוגעת אך לשאלת מסגרת הדיון. איננו קובעים עתה כל מסמרות במחלוקות בין הצדדים, הן בהיבט העובדתי, הן בהיבט הראייתי, הן בהיבט הנורמטיבי". דהיינו, ההגנה תוכל להמשיך לשאול את נתניהו על כל פריט ופריט, כולל אותם 141 הפריטים. אם השופטים לא יורו להגנה לקצר ולייעל בצורה משמעותית את החקירה הראשית, משמעות ההחלטה היא שעדותו של נתניהו תימשך עוד מספר חודשים.