שרי המשפטים והחוץ, יריב לוין וגדעון סער, טרם הבהירו כיצד בכוונתם לקדם את המתווה שהציגו (9.1.25) לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים ולחקיקת חוק יסוד החקיקה. על-פי פרסומים שלא אושרו רשמית, לוין מבקש לקדם תחילה את נושא הוועדה ולהשתמש בהצעת החוק הקיימת בנושא, כדי לזרז את החקיקה. ועדת החוקה אישרה אשתקד לקריאה שנייה ושלישית את הצעתו של היו"ר שמחה רוטמן, אך ההליכים נעצרו ערב המלחמה ולא חודשו במהלכה. כיום חברים בוועדה שני שרים, שני חברי כנסת (מקובל שאחד מהם הוא נציג האופוזיציה), שלושה משופטי בית המשפט העליון ושני נציגי לשכת עורכי הדין. הצעתו של רוטמן מעניקה לקואליציה שליטה בוועדה: 11 חברים, מתוכם שלושה שרים ושלושה חברי כנסת מהקואליציה, שלושה שופטים ושני חברי כנסת מהאופוזיציה. לוין וסער מציעים, כי מספר חברי הוועדה לא ישתנה, אך עורכי הדין בה לא ייבחרו בידי הלשכה אלא אחד בידי הקואליציה ואחד בידי האופוזיציה, ויובטח שאחד מחברי הכנסת יהיה נציג האופוזיציה. עוד מוצע, כי למינוי לבית המשפט העליון יהיה צורך ברוב רגיל (לעומת שבעה כיום) ובתמיכה של נציג קואליציה ונציג אופוזיציה. ביתר הערכאות יהיה צורך גם בתמיכתו של שופט אחד. מדובר בשינוי של חוק יסוד השפיטה, שייכנס לתוקפו רק מן הכנסת הבאה - כך שלכאורה אין צורך בחקיקה מהירה. אולם, לוין רוצה לכרוך בפועל את השינוי עם בחירתו הצפויה של יצחק עמית לנשיא בית המשפט (אמש פורסם שלוין ויתר נציגי הקואליציה - השרה אורית סטרוק וח"כ יצחק קרויזר - לא ישתתפוט בהצבעה ושלוין ימשיך להחרים את עמית לאחר בחירתו). זאת, כדי להציג הישג ממשי לצד מינויו של עמית למרות התנגדותו החריפה ונסיונותיו המתמשכים למנוע אותו. נכון לעכשיו, החקיקה יכולה להתנהל באחד משלושה מסלולים.

• שימוש בהצעת החוק הקיימת של רוטמן והכנסת השינויים במהלך הקריאה השנייה במליאת הכנסת. זהו השלב בו הח"כים מצביעים על כל סעיף בחוק ומתקיימות הצבעות על הסתייגויות. הממשלה, רוטמן (שלא שותף במגעים וטרם התבטא לגבי ההצעה) או כל חבר כנסת אחר יכולים להעלות את מתווה לוין-סער כהסתייגות, אשר תתקבל ברוב קולות הקואליציה. לאחר מכן יאושר התיקון כולו כמקשה אחת בקריאה השלישית.

זהו ההליך המהיר ביותר, וצפויות עתירות לבג"ץ נגדו בטענה שמדובר בחקיקה חפוזה שאינה הולמת תיקון לחוק יסוד, ובוודאי שלא תיקון כה מהותי. בג"ץ מתח בשנים האחרונות ביקורת מחריפה והולכת על הקלות בה חוקי יסוד משתנים לפי צרכים פוליטיים. בג"ץ אינו מתערב בהליכי חקיקה המצויים בעיצומם, אך כאן ניתן יהיה לטעון שמוטב לבלום את ההליך - שאינו דחוף - מאשר להמתין לסיומו ואזי לבטל תיקון לחוק יסוד בשל פגם בהליך החקיקה.

• שימוש בהצעה הקיימת של רוטמן וקיום דיונים עליה בוועדת החוקה. למרות שהדיונים הסתיימו, רוטמן יכול לפתוח אותם מחדש לקראת הקריאה השנייה והשלישית, ולדון במתווה לוין-סער בצורה פומבית ותוך שמיעת עמדות האופוזיציה ומומחים חיצוניים. במקרה כזה, פוחת הסיכוי שבג"ץ יתערב.

• הגשת התיקון כהצעת חוק חדשה ודיון מלא בה. הממשלה יכולה להגיש את ההצעה, אם כי ייתכן שתיתקל בהתנגדות של היועצת המשפטית גלי מיארה - אותה יכולה הממשלה לדחות, אך יהיה בכך מתן רוח גבית לעתירות עתידיות נגד התיקון. לחלופין ניתן להגיש אותו כהצעת חוק פרטית, כפי שעשה רוטמן בנוסח הנוכחי וכפי שמרבה הממשלה לעשות בחודשים האחרונים, ואז יהיה צורך גם בקריאה טרומית ובדיון מוקדם בוועדת החוקה. זהו התהליך הממושך ביותר, ללא כל סיכון שבג"ץ יתערב בו (להבדיל מאשר הביקורת השיפוטית על החוק לאחר השלמתו).