בג"ץ מורה למדינה (10.1.25) להודיע לו עד 30.1.25 באיזו מידה היא נערכת לשימוש בצעדי אכיפה כלפי חרדים שאינם מתייצבים להליכי גיוס לצה"ל. השופטים
נעם סולברג,
דפנה ברק-ארז ו
דוד מינץ הורו למדינה להגיש שורה של עידכונים, בעקבות הדיון שנערך שלשום בנושא, תוך שהם מותחים ביקורת מרומזת על כך שהמדינה מסרה את תגובתה "באישון-ליל קודם לדיון".
לדברי השופטים, הנתונים שהוצגו בדיון "מעוררים בשלב זה חשש כי המכסה שנקבעה לשנה הנוכחית, אף היא לא תושלם"; מדובר על 4,800 מתוך 80,000 תלמידי הישיבות שהגיעו לגיל גיוס. לאור זאת, הם מבקשים תשובות לשאלות הבאות - המהוות אינדיקציה להלך רוחם לקראת פסק הדין בנושא:
- "האם מעתה ואילך יישלחו צווי גיוס לחייבי גיוס מן המגזר החרדי תוך התייחסות לנתוני גיל בלבד?" דהיינו: האם הצווים יישלחו גם לתלמידי ישיבות, שכן צה"ל הסביר שהוא זקוק לצעירים רווקים שיכולים לבצע תפקידים קרביים. בדיון הקשתה ברק-ארז ארוכות בנוגע לתבחיני הגיוס ולמעשה לא ניתנה תשובה.
- "האם בכוונת המשיבים להיערך למשלוח צווי התייצבות (הידועים כ'צו ראשון') ללא הבחנה, כבר בשנת הגיוס הנוכחית - על-מנת שקביעת סדרי העדיפות בגיוס תיעשה על סמך הנתונים האישיים של המועמדים לגיוס, כפי שיובהרו במסגרת זו?" גם שאלה זו נובעת בעיקרה מצרכיו של צה"ל לאור מלחמת חרבות ברזל.
- "באיזו מידה קיימת היערכות לשימוש באמצעי אכיפה שונים כלפי מועמדים לגיוס שאינם מתייצבים להליכי 'צו ראשון' וכלפי חייבי גיוס שאינם מתייצבים לשירות סדיר, כדוגמת העברת נתוניהם לרשות האוכלוסין וההגירה, באופן שיאפשר אכיפה בשלב ביקורת הגבולות?" דהיינו: האם המדינה מתכוונת למצוא יציאה מן הארץ של משתמטים אלה ולנקוט צעדי אכיפה נוספים, כגון מניעת רשיון נהיגה.
- "מהי עמדתם של המשיבים ביחס לחייבי הגיוס שלא נשלחים אליהם צווים במהלך שתי שנות הגיוס הקרובות? האם הם ייכללו בגדר מי שיישלחו אליהם צווים החל בחודש יולי 2026?" השאלה באה לנוכח הבהרת צה"ל, כי מיולי 2026 יוכל לקלוט חרדים ללא הגבלה, כפוף לתקציב המתאים. מן השאלה נראה, כי לדעת השופטים יש לגייס את החרדים - ולא רק לקלוט אותם (מונח עמום).
- "מהם הצעדים הנוספים שנעשים באשר למיצוי פוטנציאל המשרתים
במילואים בעת הזאת, בשים לב לצרכי השעה?" השופטים מבקשים לדעת אלו צעדים נעשים, בנוסף לגיוס החרדים, כדי למלא את החוסר של 10,000 חיילים עליו הצביע צה"ל.
סולברג, ברק-ארז ומינץ מדגישים, לנוכח המנהג הקבוע של הפרקליטות לבקש עוד ועוד ארכות - לעיתים בדיעבד: "בשים לב
לחשיבות הנודעת לממד הזמן ולאופיין העובדתי-נקודתי של השאלות, אנו מצפים שלא יוגשו בקשות ארכה".