חשיפה של כתב חדשות 12 עמרי מניב מעלה תמונה מטרידה של מדיניות ישראל ברצועת עזה בחודשים שקדמו למתקפת הטרור הרצחנית של חמאס ב־7 באוקטובר. בעוד צה"ל עסק בתרחישי הסדרה אזרחית ובאפשרות ל"הודנה" ארוכת טווח עם חמאס - כולל גיבוש מסמכים והנחיות מבצעיות - לא ניתנה לכך כל התייחסות בתחקירים הצבאיים הרשמיים שנערכו לאחר האסון.
יוני 2023: דיון פיקודי בנושא "משטר הביטחון ברצועה"
ב־12 ביוני 2023, כחודשיים וחצי לפני המתקפה, נערך דיון רם דרג אצל ראש אגף המודיעין לשעבר,
הרצי הלוי - אז כבר רמטכ"ל. על-פי הפרסום, סיכם הלוי את עמדתו בהצעה לקדם "הודנה" עם חמאס, באמצעות גורמים מתווכים. המסמך כלל המלצה לפעול להבאת רצועת עזה למצב יציב יותר תחת הכותרת "הודנה", ובחינה של "מפגש מתווכים" רחב.
יולי 2023: הקבינט דן לראשונה במדיניות מול עזה
חודש לאחר מכן, ולראשונה בתקופת הממשלה הנוכחית, דן הקבינט המדיני־ביטחוני במדיניות מול עזה. בסיכום הדיון, כך לפי הדיווח, נכתב: "קידום ההסדרה האזרחית עם חמאס תוך עמידה על הדרישות הישראליות לכך, וזאת בהתאם לשלבים שהוגדרו על-ידי מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש)".
התפקיד המרכזי של המתפ"ש - והשתיקה לאחר האסון
המתפ"ש, גוף ביטחוני־אזרחי הפועל תחת משרד הביטחון, היה, לפי הדיווחים, שותף מרכזי לגיבוש תוכניות ההסדרה עם חמאס. גורמים צבאיים מציינים כי המתפ"ש פעל לפי הוראות הדרג המדיני, לרבות הכנסת חומרים דו־שימושיים לרצועה, העברת מזומנים מקטר, ואף הזרמת מיליארדים לאונרא - סוכנות הסיוע של האו"ם, שלפי גורמי ביטחון שירתה את חמאס.
למרות זאת, תחקיר פנימי שהכין המתפ"ש לאחר מתקפת חמאס כלל לא נבחן על-ידי צה"ל. הרמטכ"ל נמנע מלקבל את ממצאי המסמך, בניגוד לנוהג ביחידות אחרות שזכו לבחינה נוקבת לאחר האירועים.
היסטוריה של אשליות: "הודנה" כתחבולה קבועה
כבר בשנת 2006 הצהיר יחיא סינוואר - אז אסיר בכלא הישראלי - בראיון לעיתונאי יורם בינור כי חמאס מוכן ל"הודנה ארוכת טווח" שתביא לרגיעה ושגשוג. הדברים נשמעו מוכרים גם ב־2023, אולם התוצאה הייתה שונה בתכלית. ייתכן שישראל שוב נפלה בפח הדיפלומטי שטמן לה חמאס.
ומה עם המשלח?
העובדה כי אלוף
רסאן עליאן, ראש המתפ"ש, כפוף ישירות לדרג המדיני - לשר הביטחון ולראש הממשלה - מונעת בחינה מהותית של פעולתו. "אי אפשר לתחקר את השליח בלי לתחקר את המשלח", כותב מניב - רמז ברור לכך שחלק מן האשמה למחדל הביטחוני טמון בהחלטות פוליטיות שהתבססו על שיקולי שקט זמני ולא על ראייה אסטרטגית.
הפרסומים חושפים שורת החלטות ותהליכים ברמה הבכירה ביותר - צבאית ומדינית - לקראת הסדרה עם חמאס. במקום להיערך למלחמה, ישראל ניסתה לרבע את המעגל של "שקט תעשייתי", שבדיעבד התברר כרעל איטי. ההודנה הפכה למלכודת. וגורמי מפתח - לא נחקרו.