צוות חוקרים בינלאומי חשף לראשונה עדות גנטית ישירה לשתי מחלות זיהומיות שהיו אחראיות למותם של אלפים מגדודיו של נפוליאון בונפרטה בנסיגה מרוסיה ב־1812 - פרה־טיפוס הבהרות וחום חוזר. הממצאים, שפורסמו כמאמר טרום־פרסום ב־bioRxiv, מפריכים את ההנחה הרווחת במשך עשרות שנים שלפיה מגפת טיפוס הבהרות הייתה הגורם העיקרי לתמותה. החוקרים ביצעו ריצוף גנטי מתקדם (advanced genetic sequencing) של דנ"א (דנ"א) שנלקח משיני 13 חיילים שנקברו בקבר אחים בווילנה שבליטא. בארבעה מהם נמצאה החיידק סלמונלה אנטריקה פאראטיפי C (Salmonella enterica Paratyphi C), הגורם למחלת הפרה־טיפוס (paratyphoid fever); בשניים נמצאה החיידק בורליה רקורנטיס (Borrelia recurrentis), הגורם לחום חוזר (relapsing fever) המועבר באמצעות כינים (lice). לא נמצאה כל עדות לטיפוס הבהרות (Rickettsia prowazekii) או לקדחת התעלות (Bartonella quintana) – ממצאים ההופכים את התמונה ההיסטורית על פניה.

מהכיבוש למפלה

פלישתו של נפוליאון לרוסיה ביוני 1812 החלה עם צבא עצום שמנה עד 600 אלף חיילים מרחבי אירופה. אך האסטרטגיה הרוסית - בהובלת המפקדים מיכאיל קוטוזוב וברקליי דה־טולי - הייתה נסיגה מתמשכת והשמדת אספקה, והותירה את הצבא הצרפתי ללא קרב מכריע. כשהגיע נפוליאון למוסקבה בספטמבר, העיר הייתה ריקה ובוערת. עם בוא החורף וללא הצעת שלום מצדו של הצאר אלכסנדר הראשון, הורה נפוליאון על נסיגה באמצע אוקטובר. צעדת מוות הנסיגה הייתה הרסנית: חיילים קפואים, רעבים ונרדפים בידי חיילים רוסים, קוזאקים ומיליציות - צעדו על דרכים חשופות. בתנאים ההיגייניים הירודים פרצו מחלות. רופא הצבא הצרפתי, ד"ר ז'אן־רנה לואי דה קירקהוף, דיווח על מקרים רבים של שלשולים ודיזנטריה בליטא, וחלקם יוחסו לאכילת סלק כבוש ומי־מלח מבתים נטושים - תסמינים התואמים למחלת הפרה־טיפוס. חום חוזר, שמקורו בכינים שבגדיהם המלוכלכים של החיילים, גרם למחזורי חום גבוה, כאבי שרירים ותשישות. כל אחת מהמחלות לבדה אולי לא הייתה קטלנית, אך בשילוב עם תת־תזונה, כוויות קור ופציעות קרב - הן הפכו למכת מוות. בדיקות השלדים מווילנה כמעט שלא הראו סימני טראומה אלימה, אלא עדות ברורה למוות ממחלות, קור ורעב.