34 משקיעים בשותפויות דייברגון – יזמיות פרויקטים של
תמ"א 38 – הגישו תביעה בסך כ־16 מיליון שקלים נגד חברת דייברגון נדל"ן מתל אביב, בעלי החברה ומנכ"לה עו"ד מנחם (מני) בן מאור, דירקטורים בחברה, וכן נגד הנאמן והמנהלת של כספי השותפויות – שטיינמץ עמינח נאמנויות. לטענת התובעים, הנתבעים הפרו באופן חמור את הסכמי ההשקעה. התנהלותם עולה, לדבריהם, לכדי מעשי גזל ורמייה או למצער רשלנות חמורה – אשר גרמה לכך שכספי השקעותיהם ירדו לטמיון.
לטענת התובעים, הם נמנו עם המשקיעים מהם גויסו כספים לשם מימון מיזמי תמ"א 38, וצורפו כשותפים מוגבלים כאשר כל שותפות כללה עד 20 משקיעים בלבד. גיוס המשקיעים לכל שותפות הוגבל לתקופה של שלושה חודשים, ולמשקיעים לא הייתה אפשרות למשוך את כספם עד לסיומה של תקופת חסימה מוגדרת מראש, וכפוף לזכותו של היזם לתקופת גרייס מוגבלת של מספר חודשים נוספים.
מצגי שווא ומדיניות השקעה סדורה
עוד נטען כי גיוס ההון מהמשקיעים נעשה באמצעות מצגים חוזיים וטרום־חוזיים, לפיהם מדובר בהשקעות בטוחות, מפוקחות ושקופות, הכוללות מנגנוני ביטחון, פיקוח הדוק ושעבודים להבטחת כספי המשקיעים.
המצגים הללו עוגנו בהסכם שותפות המהווה חוזה אחיד, וכללו התחייבויות לניהול ההשקעות בהתאם למדיניות השקעה סדורה, שקופה ומפוקחת בפרויקטים בעלי רמת סיכון נמוכה ופוטנציאל רווחיות גבוה. כל זאת בניהול הבלעדי של השותף הכללי – חברת דייברגון נדל"ן – ובצוות מקצועי: הנתבעים הדירקטורים וחברי ועדת ההשקעות – עו"ד מנחם בן מאור,
חיים כהן,
תמיר פורת, וישי גורפינקל, שהציג עצמו כבעל ניסיון רב שנים בניהול השקעות ויזמות נדל"ן – ובתמורה לדמי ניהול של 0.5% מסך ההשקעות והרווחים.
לדברי התובעים, הנתבעים התחייבו כי ההשקעות יבוצעו רק בפרויקטים של יזמים בעלי יכולות מוכחות בבנייה וניהול פרויקטים בעבר, ורק כאלה שייבחנו ויאושרו על־ידי ועדת ההשקעות לאחר שעברו בדיקות נאותות. עוד התחייבו לכך שההשקעות יבוצעו בפרויקטים בעלי כריות ביטחון גבוהות להחזר הקרן למשקיעים עם רווח של 25% לפרויקט ולאחר קבלת היתר בנייה.
הפרות חמורות ונזקים למשקיעים
הנתבעים התחייבו עוד לכך שהשבת כספי המשקיעים בתוספת הריבית ההסכמית תהיה בקדימות על פני החזר רווחים לחברת דייברגון נדל"ן ובקדימות על פני שחרור רווחים ליזם. אולם חרף התחייבויותיהם החוזיות ומצגיהם המחייבים, הנתבעים הפרו ברגל גסה את ההסכמים ואת כללי מדיניות ההשקעה להם התחייבו, כך שבפועל ההשקעות בוצעו בניגוד מוחלט למדיניות ההשקעה הסדורה שבהסכם.
כך, בין היתר, השותפויות השקיעו בפרויקטים טרם הוצאת היתר בנייה או בשלבים מאוחרים של הפרויקט סמוך לסיומו, אף שכבר היה מצוי בקשיים ועיכובים. השקעות בוצעו ללא אישור ועדת ההשקעות או מבלי שנערכה בדיקת נאותות. כמו-כן, הועברו כספים ליזם מבלי להבטיח קיומן של אבני הדרך הנדרשות לשחרור כספים, ומבלי שמונה מפקח חיצוני או שנערך פיקוח אמיתי מצד הנאמן על עמידתו של היזם באבני הדרך.
בנוסף, לטענת התובעים, התרשלו הנתבעים ברישום בטוחות ושעבודים כדבעי על מלוא זכויות היזם בכל פרויקט לטובת כל אחת מהשותפויות, ולא פעלו למימושם. עוד נטען כי הנתבעים הציגו מצגי שווא אודות מועדי החזרי ההשקעות הצפויים, על-אף שמועדים אלו לא היו בני־היתכנות, וכן הסתירו מידע מהותי אשר אילו היה ידוע למשקיעים מראש – הם היו נמנעים מהשקעה בשותפויות.
לטענת התובעים, המיוצגים על־ידי עוה"ד נדב ועומר יניב, התנהלות הנתבעים הסבה להם נזק כבד. כתוצאה ממעשיהם הרשלניים, בניגוד להסכמים מחייבים ובניגוד לדין, כ־78% מהשקעותיהם – בהיקף של 10.3 מיליון שקלים – ירדו בסופו של יום לטמיון ולא הושבו להם.
טרם הוגשו כתבי הגנה.