נשיא בית המשפט העליון,
יצחק עמית, ושופט בית המשפט המחוזי מרכז,
עמית מיכלס, היו רשאים להרחיק מאולמותיהם את ח"כ
טלי גוטליב בשל הפרעותיה החוזרות ונשנות למהלך הדיונים. כך קובע (15.9.25) נציב תלונות הציבור על שופטים,
אשר קולה, בדחותו את תלונותיה של גוטליב על השניים. קולה גם דוחה את טענתה העקרונית של גוטליב, כאילו חסינותה מונעת את הרחקתה.
עמית הרחיק את גוטליב מהדיון על הדחת ראש השב"כ, ומיכלס - מאחד הדיונים בעניינו של
יונתן אוריך בפרשת קטרגייט. בשני המקרים טענה גוטליב שיש לה חסינות מהותית המונעת את הרחקתה, בעוד השופטים הסתמכו על החוק המאפשר להרחיק כל אדם המפריע למהלך הדיון, ועמית אף כינה את טענתה "חסינות מדומיינת". במקרה של מיכלס, נאלצו אנשי משמר בתי המשפט להרחיק אותה בכוח והיא כינתה אותם "בהמות" ו"יודנרט".
על-פי תמצית ההחלטה, "הנציב עמד על טיבה וסייגיה של הסמכות
השיפוטית הרחבה הקבועה בסעיף 72 לחוק בתי המשפט, והדגיש את תכליתה - השלטת סדר באולם בית המשפט לצורך הבטחת סמכות השפיטה. מנגד עמד הנציב על מהותה של החסינות הפרלמנטרית, הכוללת גם חופש תנועה, וגבולותיה, כפי שגובשו בפסיקת בתי המשפט.
"הנציב הדגיש גם את מחויבותם הכללית של חברי כנסת לציית לצווים שיפוטיים, ולא מצא בנסיבות שהובאו לפניו ועל בסיס האיזון הדרוש בין שתי ההוראות, כי הנשיא והשופט הפרו את החסינות. ממילא, קבע הנציב, כי לא היה במתן ההוראות מצד הנשיא והשופט למשמר בתי המשפט משום הפרה של החוק. הנציב לא מצא בביטוי שנקט הנשיא כלפי המתלוננת - 'חסינות מדומה' - או בהתנהגותו כלפיה משום נקיטת יחס מבזה או יהיר".