צה"ל עדכן בחודש יולי את פקודת מטכ"ל 34.0101, באופן המכניס שינויים לאופן שבו צה"ל מנהל את סוגיות הדת בבסיסים: מכשרות ושבת ועד תפילות, פסח וחמץ, בתי כנסת וגיור. מדובר באיחוד של פקודות ישנות למסמך אחד שמחייב את כלל הצבא, עם חידודים שמצמצמים פרצות שהותירו מקום לפרשנות. בפקודות הישנות לא הוגדר מועד חד־משמעי לאיסור חמץ - מה שהוביל במקרים רבים ל"חיפושים" מוקדמים ולהחרמות מזון לפני הזמן. הפקודה החדשה קובעת כי עד י"ב בניסן אין לאסור או להגביל הכנסת חמץ, ואף אוסרת למשוך חבילות דואר בזמן האיסור כדי למנוע עקיפה. גם סוגיית שחרור החיילים להתארגנות לפני שבת וחג טופלה: במקום "לפחות שעה" שנשארה בידי מפקדים לפרשנות, נקבעו שעתיים ברורות והובטחה חצי שעה התאוששות לאחר צאת השבת. בכך נמנע מצב שחיילים משוחררים ממשימותיהם בדקה התשעים. פרצה נוספת שנסגרה היא כניסת אנשי דת חיצוניים ללא בקרה. מעתה נדרש אישור כפול - ראש מחלקת הרבנות והמפקד - לכל ביקור של איש דת בבסיס.

חיזוק המעטפת הדתית

הפקודה לא רק סוגרת פרצות אלא גם מחזקת את נוכחות ההלכה בבסיסים. נקבעה חובת סגירת כל עסקי המזון 45 דקות לפני שבת וחג ועד חצי שעה אחרי צאתם, כך שלא ניתן להסתמך על רכישות אזרחיות בשק"ליות. הרבנות הצבאית מוגדרת כגורם האסדרה לכל הדתות, עם שליטה מלאה על כשרות המזון. בנוסף, הוטמעה חובה להפעיל מעליות שבת בבניינים עם יותר ממעלית אחת ולהקים עירוב סביב בסיסים ומתקנים. סעיפים אלה הופכים את ההיערכות לשבת לחלק מובנה בתשתיות הבסיס ולא לעניין של יוזמה מקומית.

פסח והכשרת המתקנים

הפקודה החדשה עושה סדר גם בהיערכות לפסח: היא מחייבת הכשרת מחנות, מטבחים וציוד עד י"ב בניסן, יומיים לפני החג, מגדירה את המועד המדויק לביעור חמץ ואוסרת החזקת חמץ רק מרגע שנקבע בהוראות - לא קודם. כך נחסמת האפשרות להגבלות מוקדמות ומובטחת ודאות לחיילים ולמפקדים.

תפילות ובתי כנסת

בתי הכנסת והמחיצות נקבעים כחובה בכל בסיס שבו משרתים דרך קבע, עם אפשרות לבית כנסת מרכזי בבסיסים גדולים כל עוד יש נגישות לכל היחידות. נקבעו גם זמני תפילה ברורים תוך הארכת משך הזמן לתפילת שחרית מ-40 ל-45 דקות. לרב הצבאי היחידתי ולמפקד ניתנת הסמכות להאריך את זמן התפילה עוד יותר עבור מסגרות דתיות מיוחדות. נקבעה חובה להגיש ארוחות בזמן שאינו מתנגש עם התפילות, כדי למנוע מצב שבו חיילים צריכים לבחור בין אכילה לבין קיום מצוות. הוטלה חובה לאפשר לחיילים המתאבלים לצאת למניין, כולל במניין אזרחי, כדי לומר קדיש. הפקודה מפרטת את ימי החופשה לפי סוג הקרבה המשפחתית, כולל אזכרות וימי שבעה, ומבהירה שחופשות אלו הן "על חשבון המערכת". זהו עידכון חשוב שנועד למנוע חוסר אחידות בין יחידות. ההוראות מאחדות את כל נושאי התפילה במקום אחד ומונעות בלבול בין פקודות שונות.

כניסה לכנסיות ולמסגדים

הפקודה המעודכנת מחדדת גם את הסוגיות הרגישות הנוגעות לכהנים ולכניסה למתחמי דת אחרים. חייל כהן לא יחויב להיכנס לבית קברות או למקום שיש חשש כי מצויים בו חלקי גופה, ואף לא להתקרב למקום כזה במרחק הקטן מחמישה מטרים. במקרה חריג, ניתן לאשר חריגה מהאיסור רק על-ידי מפקד בדרגת אל"ם לפחות ולאחר התייעצות עם הרב הצבאי הפיקודי, הזרועי או האגפי. באופן דומה, חייל לא יחויב להיכנס להר-הבית או לבית תפילה של דת אחרת אלא אם כן מדובר בצורך מבצעי, וגם אז ההחלטה נתונה למפקד בכיר ותלויה בהיוועצות מוקדמת עם הרבנות הצבאית. בכך מונעת הפקודה מצבים של כפייה או פרשנות מקומית ומבטיחה אחידות ונהלים ברורים בכלל היחידות.

גיור ונישואין בצה"ל

נקבע מחדש כי תהליך הגיור יתבצע בבתי הדין של הרבנות הצבאית ובאמצעות תכנים שאושרו על-ידי הרב הצבאי הראשי. לחיילים ניתנת זכות להירשם לנישואין ולהינשא בליווי רב צבאי, כולל שחרור ייעודי לפגישות רישום והכנה.

השתלמויות תורניות

נקבע כי כל חייל דתי זכאי לשלושה ימי השתלמות בכל רבעון קלנדרי. מפקד יכול לדחות השתלמות עד שלושה חודשים אך חייב לפצות על ימי ההשתלמות החסרים. זהו חיזוק פורמלי של זכות שנשענה בעבר בעיקר על נוהג. העידכונים גובשו בהובלת רמ"ח הרבנות הצבאית אל"ם הרב חיים וייסברג בצמוד למדיניות שמוביל הרבצ"ר תא"ל הרב איל קרים המשמש ככתובת העליונה בתחום. השניים פעלו יחד לגיבוש ההוראות החדשות, שנועדו לחזק את ההסדרה וליצור בהירות בשטח. הפקודה החדשה היא אחד המסמכים המקיפים שפרסם צה"ל בנושא דת בעשור האחרון. היא סוגרת פרצות ישנות, מייצרת לוח זמנים ברור לשבתות וחגים, מבטיחה ודאות בעניין פסח וחמץ ומחייבת נהלים סדורים לכניסת אנשי דת. מנגד, היא מחזקת את הנוכחות הדתית בבסיסים ומטילה דרישות תפעוליות מחייבות כמו עירוב, מעליות שבת וסגירת עסקים. התוצאה: פחות מרחב לפרשנות, יותר מחויבות לפקודות - ושדה פעולה ברור למפקדים ולחיילים כאחד.