הפדרל ריזרב מנוהל לרוב בתמימות דעים טכנוקרטית. כיום זהו שדה קרב, מאפיין אקונומיסט. אתמול (17.9.25) הוא הוריד את הריבית, לראשונה מאז דצמבר, ברבע נקודה לרמה של 4.25%. ליזה קוק יכלה להשתתף בישיבת חבר הנגידים רק בצו שופט, לאחר שדונלד טראמפ ניסה להדיח אותה. מינויו של סטיבן מיראן, יועץ בכיר של טראמפ, לחבר הנגידים אושר רק ביום הקודם; הוא כבר הודיע שלאחר מכן יחזור לבית הלבן. מיראן דרש להפחית את הריבית בחצי נקודה, ולבצע שתי הפחתות דומות עד סוף השנה – כפליים מהמתווה הצפוי של דעת הרוב. ה"פד" מצוי ברגע מסוכן, ולא רק משום שטראמפ דורש ריבית נמוכה יותר. הטיעון הכלכלי בעד מדינות מרחיבה יותר הוא מאוזן: כעת יש בחבר הנגידים רוב של עשרה מול תשעה – והקול המכריע הוא של מיראן – בעד שתי הורדות גם באוקטובר ודצמבר. גם השווקים ציפו לכך, אבל אקונומיסט טוען שזו תהיה טעות. הטיעון בעד הקלה בריבית מתבסס כמעט בלעדית על נתוני התעסוקה: מאז מאי נוצרו בממוצע רק 27,000 משרות בחודש, לעומת 123,000 בינואר-אפריל. נתון זה צוין בהדגשה בידי כריס וואלר, הנחשב למועמד המוביל להחליף את ג'רום פאואל כיו"ר ה"פד" בחודש מאי. הבעיה היא, שקשה לראות נתונים אלה כמלמדים על האטה, משום שהם נובעים מצמצום במספר העובדים הזמינים ולא מירידה בביקוש. ההגירה כמעט ופסקה תחת טראמפ: בחודש יולי נכנסו ממקסיקו רק 8,000 מהגרים חוקיים, לעומת 100,000 אשתקד. יש הצופים שההגירה נטו השנה תהיה שלילית. שיעור האבטלה, המשקף את הפער בין ההיצע לביקוש, עודנו נמוך – 4.3%. למעט זאת, המשק האמריקני אינו מגלה סימנים של האטה. המכירות הקמעונאיות חזקות, וכך גם האווירה במגזר השירותים. שערי המניות מזנקים, בעיקר בשל אופטימיות סביב ה-AI, יש הרבה אשראי זמין ומטבעות הקריפטו משגשגים. הבנק המרכזי צריך להיות מודאג מהאינפלציה, העומדת על 2.6% ועולה בשל מדיניות המכסים של טראמפ. ההשפעה אמורה להיות זמנית, כי המכסים לא ימשיכו לעלות לנצח. אבל הפוליטיזציה של ה"פד" פוגעת באמינות של התעלמותו מההשלכה החד-פעמית על המחירים. בנקים מרכזיים שלא ניתן לסמוך עליהם שיתעלמו מהפוליטיקה, מתקשים לבלום את האינפלציה ובכך מלמדים שהם מוכנים להשלים עם היחלשות המשק. בשל כל אלו, טוען אקונומיסט, זהו עיתוי גרוע במיוחד להרחבה פיסקלית. תארו לעצמכם מה יקרה אם ה"פד" יצטרך לחשב מסלול מחדש ולהעלות את הריבית בעת כהונתו של טראמפ. הפחתה אחת עושה שכל אל מול הסכנה שמא שוק העבודה נחלש מדי. הפחתות נוספות עלולות להיות טעות שהבנק המרכזי אינו יכול להרשות לעצמו.