שלושה מבכירי שטראוס לשעבר ובראשם גיורא בר-דעה שהיה המנכ"ל, ישלמו מיד לרשות התחרות קנס בסך 600,000 שקל שהטילה עליהם אשתקד. שופט בית המשפט העליון, עופר גרוסקופף, דחה (21.9.25) את בקשת השלושה לעכב את התשלום עד להכרעה בערעוריהם. השלושה כבר שילמו 500,000 שקל, וגרוסקופף פרס את היתרה לארבעה תשלומים עד סוף השנה. הבכירים האחרים הם אייל דרור, שהיה מנכ"ל שטראוס ישראל, וגור זמיר שהיה סמנכ"ל הכספים שלה. משק ויילר נקנסה ב-1.1 מיליון שקל בלבד, בשל הנסיבות אליהן נקלעה במלחמת חרבות ברזל. מנהליה - דורי פרידמן, אילן ספריאל וגלעד צרי - נקנסו ב-153-119 אלף שקל. שטראוס נקנסה ב-111 מיליון שקל ועניינה לא נדון במסגרת זו; גם היא ערערה על ההחלטה. שטראוס חתמה ביולי 2021 על הסכם לרכישת ויילר, שהיה כפוף לאישור רשות התחרות. הרשות הודיעה חצי שנה מאוחר יותר שהיא מתנגדת לעסקה, בנימוק שהיא עלולה לפגוע בצורה משמעותית בשוק הטופו ובשוק המשקאות הצמחיים (על בסיס סויה). בהמשך התעורר ברשות החשד ששתי החברות קידמו את המיזוג עוד לפני קבלת האישור, והחקירה העלתה שהן הסכימו - עוד לפני שפנו לרשות - כי ויילר לא תעסוק בתחום תחליפי החלב ללא הסכמתה של שטראוס. הרשות קבעה, שהפרה זו של החוק עלולה הייתה לפגוע בצורה משמעותית בתחרות בשוק המשקאות הצמחיים הטריים, הנשלט בידי תנובה ומצוי בצמיחה, שכן ויילר ושטראוס היו היחידות שפעלו להיכנס אליו. השתיים ראו חשיבות בכניסה מהירה לשוק זה, וההסכם ביניהן בלם את מהלכיה של ויילר והותיר את השטח פנוי לשטראוס לבדה. הרשות אמרה כי ההסכמה הפסולה גם פגעה בתמריץ וביכולת של ויילר להתחרות בשוק זה בעתיד. בית הדין לתחרות במסגרת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט דוד גבעוני) דחה את בקשת העיכוב של השלושה, וכאמור גרוסקופף דחה את ערעורם. גרוסקופף מאמץ את עמדתו של גבעוני, לפיה "טענות המערערים עניינן בהכבדה כלכלית מסוימת, גרידא, ולא בקושי כלכלי משמעותי לבצע את התשלום; וכי אין בכך כדי להצדיק סטייה מהכלל לפיו הגשת ערר אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה. הדברים יפים מקל וחומר נוכח קיומה של תשתית עובדתית חסרה, שאינה מבססת כדבעי את טענותיהם (ובפרט, אי-צירופם של נתונים מלאים ביחס הכנסותיהם ומצבת נכסיהם כיום), ונוכח היותו של התשלום הפיך בדרך של השבה". לדברי גרוסקופף, "אין חולק בדבר משמעות החלטת הממונה ובדבר הפגיעה שעשויה להיות כרוכה בכך. אלא, שגם בהקשר זה, המערערים לא הוכיחו כל נזק ממשי שנגרם להם כתוצאה מהיותם בבחינת 'מפרים', והעלו לעניין זה טענות כלליות בלבד... בכל הנוגע לטענות בדבר פגיעה כללית מעצם קביעת האחריות האישית, פגיעה אשר גלומה באופן הכרחי בכל קביעה המייחסת אחריות אישית להפרת הדין – מדובר בחלק בלתי-נפרד מהתכלית ההרתעתית של ייחוס אחריות אישית ביחס להפרה". גרוסקופף מוסיף: "סנקציה מינהלית כדוגמת הטלת עיצום כספי בשל אחריות אישית, פחוּתה בחומרתה מהרשעה בפלילים המלווה בקלון חברתי וברישום פלילי, ובשל כך יוצרת איזון ראוי. עמדה לפיה עצם הפגיעה הכללית בכבודו ובשמו הטוב של אדם, כתוצאה מקביעת אחריותו האישית להפרת הדין – מצדיקה את עיכוב ביצועה (וכפועל יוצא, גם את עיכוב ביצוע התשלום), סותרת את התכלית ואת ההיגיון העומד בבסיס השימוש באמצעי אכיפה מינהליים". את המנהלים ייצגו עוה"ד נבות תל-צור וליה גוני, ואת רשות התחרות - עו"ד עומר ואגו.