"אירופה נמצאת בצרה צרורה", טען דונלד טראמפ החודש בעצרת האו"ם. "זרים בלתי חוקיים מציפים אותה". כך טוענים גם פוליטיקאים אחרים, אך הנתונים המעודכנים הפוכים – קובע אקונומיסט. בשמונת החודשים הראשונים של השנה נכנסו ליבשת 112,000 מסתננים, ירידה של 21% לעומת אשתקד ושל 52% לעומת 2023. המספרים יורדים לא משום שאופי ההגירה השתנה; המשטרים באפגניסטן ואריתריאה עודם רודניים, בסודן עדיין משתוללת מלחמת אזרחים, מצרים ובנגלדש עודן עניות. הסיבה היא שהאיחוד האירופי בולם את ההסתננות בדרכים חדשות. רבים יהיו מרוצים מהתוצאות, אך חלק מהשיטות מטרידות וחורגות מעבר למטרה המוצהרת בתחום ההגירה. בשנים האחרונות, המסתננים הגיעו בשלושה נתיבים ימיים עיקריים: מתוניסיה ולוב לאיטליה ומלטה, מטורקיה ליוון וקפריסין וממאוריטניה ומרוקו לאיים הקנריים של ספרד. משבר ההגירה ביבשת החל באמצע העשור שעבר, עם זרם פליטים מסוריה ואיזורי עימות אחרים. מיליון איש הגיעו ב-2015 והאיחוד האירופי הימר שקשיים במעבר יקטינו את המספר. אחרי ירידה בשל הקורונה, המספרים שבו ועלו בשנים 2023-2021, אבל השנה נראה שהמדיניות מצליחה. בפועל, מדיניות האיחוד הייתה להקים חומה גדולה ובלתי נראית הרחק מגבולותיו, כאשר ניתן יהיה לאתר ולהחזיר את המסתננים הרבה לפני שיניחו את כפות רגליהם על אדמתו. הדבר נעשה באמצעות מערכת סבוכה של הסכמים בין האיחוד כגוש ובין חברותיו לבין מדינות בהן על המסתננים לעבור, אשר קיבלו בתמורה סיוע נדיב: 74 מיליארד אירו למצרים, מיליארד אירו לתוניסיה. האיחוד והמדינות גם הכשירו את משמרות החופים, השוטרים ושומרי הגבולות שלהם. ההסכמים הראשונים בין האיחוד לטורקיה (2015) ובין איטליה ללוב (2017) חסמו רק חלק מנתיבי ההסתננות, אך יעילותם גברה כאשר נוספו הסכמים. בשנת 2024 צנחה ההסתננות מתוניסיה ב-58% בעקבות הסכם עימה, ואשתקד נרשמה ירידה של 52% בעקבות הסכם עם מאוריטניה. היעילות גדלה בזכות הידוק הפיקוח של האיחוד על גבולותיו ומימיו, מציין אקונומיסט. חופי צפון אפריקה ארוכים ודלילי אוכלוסין וקשה לפקח עליהם, אך טכנולוגיה חדשה משנה את התמונה. האיחוד משתמש כעת בכטב"מים מעל מימי תוניסיה ולוב, וכאשר מאותרת סירה – נמסרת הודעה לרשויות במדינות אלו. עם זאת, ההצלחה באה במחיר של סבל. חלק מהמסתננים שנתפסים או מוחזרים ללוב נופלים קורבן להתעללות, אונס או עבדות. המשטר הרודני בתוניסיה מואשם בגירוש אלפי מסתננים למדבר שליד הגבול עם אלג'יריה, ומאוריטניה – בגירושם לשטחי מאלי וסנגל. ארגוני זכויות אדם טוענים, כי האכזריות מובנית בתוכנית של האיחוד, כי זו מבוססת על שיתוף פעולה עם משטרים מדכאים. האיחוד אומר כי הוא מוודא שהאכיפה כלפי סירות המסתננים נעשית כחוק ותוך כיבוד זכויות אדם בסיסיות. למרות שהצעדים החדשים של האיחוד מצליחים להרחיק את המסתננים, שאלת המפתח היא האם הישגים אלו יחזיקו מעמד, מדגיש אקונומיסט. לחץ המהגרים ימשיך לעלות באיזורים כמו אפריקה שמדרום לסהרה, כתוצאה מהגידול באוכלוסייה, שינויי האקלים וחוסר הביטחון. האיחוד מסתכן בכך שיהיה תלוי במדינות זרות; טורקיה ומרוקו כבר מנצלות את שליטתן על "ברז" המסתננים כדי לקבל יותר סיוע ולהפחית את הביקורת על מדיניות החוץ שלהן. עובדה זו עשויה להסביר מדוע מדינות רבות באירופה מנסות להפוך לפחות מושכות למהגרים. איטליה מנסה להעביר לאלבניה את מבקשי המקלט, אם כי בית המשפט האירופי לצדק בלם את התוכנית. יוון מאיימת לכלוא מבקשי מקלט שנשארים בתחומה לאחר שבקשותיהם נדחות. יש הטוענים, שאירופה צריכה לעשות יותר כדי להתמודד עם גורמי ההגירה, כגון עוני ועימותים. אבל למערב אין חשק מיוחד לבנות מדינות או לאכוף שלום אחרי כשלונותיו באפגניסטן ולוב, ועליית רמת החיים במדינות העניות עשויה דווקא לאפשר לרבים יותר לשלם למבריחיהם.