המוזיקה יוצרת הכנה לקרשנדו. קים ג'ונג-און דיבר בשבוע שעבר על זכרונותיו הטובים מפגישותיו עם
דונלד טראמפ. יומיים לאחר מכן פרש נשיא
קוריאה הדרומית, לי ג'יי-מיונג, חזון ל"דו-קיום בשלום" עם
קוריאה הצפונית. טראמפ אמר שיש לו "יחסים נהדרים" עם קים ושהוא רוצה להיפגש איתו השנה.
אולם, מדגיש אקונומיסט, הנסיבות השתנו דרמטית מאז הקדנציה הראשונה של טראמפ. קים הגדיל בהתמדה את הארסנל הגרעיני והאיץ את ניסויי הטילים. הוא ביצר את שלטונו והגביר עוד יותר את הדיכוי והשליטה במשק. בריתו עם רוסיה ותמיכתו הצבאית בה במלחמה עם אוקראינה חיזקה את מעמדו הבינלאומי, תוך שהוא מקבל בתמורה מזון, דלק, טכנולוגיה ואת היכולת לסכסך בין רוסיה לסין.
בתחילת ספטמבר נפגש קים עם
ולדימיר פוטין ושי ג'ינפינג בבייג'ינג. אם יתחדשו השיחות בין וושינגטון לפיונגיאנג, תחושת הביטחון הגוברת שלו תפחית עוד יותר את נכונותו להתרצות ללהגיו של טראמפ. הסגר שהטיל קים בזמן הקורונה מעולם לא הוסר, ובחמש השנים האחרונות אזרחי מדינתו חיים בבידוד מוחלט.
השלב הראשון היה ניתוק הקשרים עם העולם החיצוני. הדיפלומטים סולקו ונותרו רק קומץ שגרירויות – בעיקר של רוסיה, סין, פולין ושבדיה. כך גם אנשי סיוע ונציגי האו"ם, ובשנה שעברה לא נכנס לצפון אף גרם של סיוע
הומניטרי. לאורך הגבול עם סין הוקמו גדרות וחומות, ומספר הפליטים השנתי הממוצע צנח מ-1,201 בעשור הקודם ל-158 השנה – ורבים מהם עזבו עוד לפני הקורונה. הבידוד לא רק מאמלל את חיי הצפון-קוריאנים, אלא גם הופך את המדינה לקופסה אטומה מבחינת העולם.