ראש עיריית ניו־יורק, אריק אדמס, הודיע כי הוא פורש מהמרוץ לכהונה שנייה. בכך הוא מסיר חסם מרכזי במרכז הפוליטי ומציב את הקהילה היהודית בפני דילמה: האם להתרכז מאחורי מועמד מתון כמו אנדרו קואומו, או להתמודד עם האפשרות שזוהראן ממדאני, התומך ב־BDS, יוביל את העיר. כהונתו של אדמס התאפיינה בקרבה לקהילה היהודית: הוא אימץ את הגדרת ה־IHRA לאנטישמיות, הקים משרד ייעודי למאבק באנטישמיות, והקפיד להופיע בבתי כנסת ובאירועים קהילתיים. עבור רבים מהיהודים בעיר הוא שימש חיץ פוליטי מול מגמות אנטי־ישראליות והעניק תחושת ביטחון שהעיר ניצבת מאחוריהם. פרישתו יוצרת חלל פוליטי שהקהילה תידרש למלא. ממדאני – מועמד בעייתי זוהראן ממדאני, המוביל בסקרים, הצהיר בפומבי על תמיכתו ב־BDS ונמנע מלהכיר בזכותה של ישראל להיות מדינה יהודית. הוא ניסה לפנות ישירות לקהל היהודי בביקורים בבתי כנסת, אך דבריו עוררו התנגדות עזה מצד מנהיגים יהודיים ואנשי ציבור הרואים בו מועמד שמכשיר חרמות אנטי־ישראלים. השפעת הפרישה על המרוץ היעלמותו של אדמס מהזירה עשויה לאחד חלק מקולות המרכז סביב אנדרו קואומו, אך לא ברור אם הוא יצליח לרכז את כל התמיכה. פרשנים מעריכים שחלק מתומכי אדמס יבחרו להישאר בבית, דבר שעלול לשחק לטובת ממדאני. הקהילה היהודית חוששת מהתחזקות מועמד קיצוני יחסית, ולכן מנהיגי הקהילות כבר קוראים לבוחרים לצאת בהמוניהם לקלפיות כדי למנוע הישג לתנועת החרמות. מאזן הכוחות והסיכוי למועמדות מתונה סקרים אחרונים מצביעים על פער של עשרות אחוזים לטובת ממדאני, אך פרישתו של אדמס יכולה לצמצם את הפער אם רוב תומכיו יעברו לקואומו. מנגד, אם התמיכה לא תתלכד מאחורי מועמד אחד, ממדאני עשוי ליהנות מיתרון מובנה ולבסס את מעמדו כמועמד מוביל לראשות העיר. הקהילה היהודית ניצבת בפני צומת פוליטי דרמטי: האם להתלכד סביב מועמד מתון ולהבטיח המשך מאבק נחוש באנטישמיות, או לפצל את קולותיה ולסכן את מעמדה בעיר. פרישת אדמס הפכה את מרוץ הבחירות למאבק רעיוני על דמותה של ניו־יורק – בין תמיכה בישראל לבין הלגיטימציה הציבורית לקמפיין החרמות.