הפגיעה החמורה ביותר צפויה במדינות טרופיות דלות־אמצעים, שאינן מחזיקות צי דיג מרוחק. מחקרי רקע באזור האוקיינוס השקט הראו כי מלאי טונה מרכזיים יוסטו מהאזורים הבלעדיים של מדינות איים - כמו קיריבטי, פלאו, נאורו והסולומון - אל הים הפתוח, עם ירידות צפויות בהכנסות מדיג ובהיתרי גישה שנמכרים כיום לחברות זרות.
כאשר הדגה “בורחת” מן החופים, בורחת עמה גם תשואה כלכלית: פחות הכנסות מרשיונות דיג, פחות מזון מקומי, ויותר תלות ביבוא. במים הבינלאומיים פועלים ארגונים אזוריים לניהול דיג, אך מומחים מזהירים כי יכולת ההתאמה לשינויי אקלים עדיין חלקית; נדרשת קפיצת מדרגה בשיתוף־פעולה בין הגופים המנהלים באוקיינוס השקט (WCPFC ו־IATTC) - החל מהערכת מלאי מותאמת־אקלים ועד כללי קציר זהירים.
קריאה לכללי משחק חדשים
הכלכלן ראשיד סומאילה, ממחברי המחקר, טוען כי המסקנות מחזקות את הטיעון להגבלת דיג בים הפתוח, ואפילו לאיסור נרחב, כדי להפוך את הים הפתוח למקלט מגוון ביולוגי ולמנוע “מרוץ חימוש” מזהם של צי דיג למרחקים. ההצעה שנויה במחלוקת, אך היא משקפת אמת בסיסית: ללא הסדרי־עומק חדשים, המרוץ אחר להקות נודדות יתגבר.
- אסדרה אזורית מותאמת־אקלים - הטמעת הערכות מלאי דינמיות לפי טמפרטורה/חמצן, יעד ביומסה זהיר וקציר מתכנס אוטומטית כאשר הלהקה גולשת לים הפתוח.
- הסכמי חלוקה וגישה חוצי־גבולות - עידכון מנגנוני חלוקת מכסות ורישיונות בין מדינות־חוף לארגונים אזוריים, עם עוגנים משפטיים לשינויי תפוצה.
- ביו־מעקב ושקיפות - השקעה במדידות עצמאיות ובתיוג להקות, ופתיחת נתוני־מיקום היסטוריים לצורכי מחקר - כדי שלא “נטפל בעתיד כשאיננו יודעים מה קורה בהווה”.
- רשת מקלטים ימיים ממוקדת נדידה - הגנה על מסדרונות נדידה בים הפתוח, לצד אזורי חיץ באזורים בלעדיים - כדי למנוע לכידה אינטנסיבית בתקופת מעבר.
גם אם מרבית המוקד באוקיינוס השקט, שוק המזון הגלובלי מקושר: שינויים בתפוצת טונה וכרישים משפיעים על מחירים, על היתרי יבוא ועל שרשראות אספקה. אם הים הפתוח יוסיף להיות “פרוץ”, הלחץ יגבר על מלאים אחרים בים התיכון ובים סוף - והחשבון יגיע אל הצלחת בישראל בצורה של דגים יקרים יותר ופחות ודאות תזונתית.