הממשל האמריקני מושבת חלקית מהבוקר (1.10.25), בשל חוסר הסכמה בין הרפובליקנים והדמוקרטים על תקציב ביניים. מושבתים שירותים שאינם חיוניים, כגון הפארקים הלאומיים, רגולציה ואיסוף נתונים. שירותי ביטחון ובריאות - כגון הכוחות המזוינים, ה-FBI וביקורת הגבולות - ניתנים כרגיל, אך העובדים לא יקבלו שכר עד לסיום ההשבתה.
שנת התקציב האמריקנית מתחילה ב-1 באוקטובר, אך כמעט תמיד תאריך זה מגיע בלי תקציב מאושר ויש צורך בתקציב ביניים. תקציב שכזה מצריך רוב של 60 סנאטורים, שאף מפלגה אינה מגיעה אליו. לרוב מגיעים הקונגרס והבית הלבן להסכמות, גם כאשר מפלגות שונות שולטות ברשות המחוקקת (או בשני בתי הקונגרס) וברשות המבצעת.
הדמוקרטים החליטו הפעם שלא לאפשר העברה של תקציב ביניים, משתי סיבות. הסיבה הנקודתית: הם דורשים להאריך את הסובסידיות בתחום הבריאות שפקעו (חלק מתוכנית אובמהקר), ואשר פקיעתן תגרום לאובדן הכיסוי ל-4 מיליון אמריקנים והמחירים יעלו ל-20 מיליון נוספים; ולבטל את הקיצוצים בביטוח הבריאות הממלכתי לנזקקים, Medicaid.
הסיבה הרוחבית: זהו כמעט האמצעי היחיד שבידיהם לפעול כאופוזיציה, לנוכח הרוב הרפובליקני בשני הבתים, שליטתו הכמעט-מוחלטת של טראמפ בסיעה והצעדים הבוטים של ממשלו, כולל תוך הפרת פסקי דין. בין היתר, טראמפ מקפיא הקצאות כספים שכבר אישר הקונגרס, ובכך נוטל ממנו את הכוח החוקתי החשוב ביותר שבידיו; הסוגיה תלויה ועומדת בפני בית המשפט העליון.
בחודש מארס עמד הממשל בפני השבתה משום שהגיע לתקרת החוב המותרת לו ולא יכול היה להמשיך ולהנפיק אג"ח. תשעה סנאטורים דמוקרטים ובהם מנהיג המיעוט,
צ'אק שומר, הצטרפו אז לרפובליקנים בהעלאת תקרת החוב, מתוך חשש שהשבתה תאפשר לטראמפ לבצע צעדים קיצוניים באין מפריע. הצעד גרר ביקורת פנימית קשה והפעם התייצבו כל הדמוקרטים מאחורי ההשבתה.
זוהי ההשבתה הראשונה מאז 2019 - גם אז תחת טראמפ, ואשר נמשכה זמן שיא של 35 יום. ההשבתות מסתיימות לרוב לאחר ימים בודדים, בעוד התמשכותן פוגעת קשות הן בשירות לציבור והן בעובדי המדינה, שכאמור מקבלים את השכר רק רטרואקטיבית לאחר סיומן. הממשל איים בפיטורים נרחבים אם תתחולל השבתה, אם כי קרוב לוודאי שגם אם יעשה זאת - יהיה עליו לשוב ולשכור את אותם עובדים, כפי שאירע חלקית אחרי גל הפיטורים שהוביל אילון מאסק.
ההשבתה החלה בחצות שעון החוף המזרחי, ובסמוך לה הפילו שתי המפלגות בסנאט זו את הצעתו של זו למנוע אותה. הרפובליקנים הציעו תקציב ביניים עד 21 בנובמבר, אך השיגו רק 54 קולות (אחד יותר מהרוב שלהם; שלושה דמוקרטים הצביעו בעד ורפובליקני אחד הצביע נגד). הדמוקרטים הציעו תקציב ביניים עד סוף אוקטובר ותוספת של טריליון דולר לבריאות; היא נדחתה ברוב הקבוע של הרפובליקנים.