הצד הפחות מואר של חוויות סף־מוות נחשף. מחקר חדש מאוניברסיטת וירג'יניה, שפורסם בכתב העת Psychology of Consciousness של אגודת הפסיכולוגים האמריקנית, בחן לראשונה באופן כמותי את הצרכים, הקשיים והגורמים המסייעים לשיקום נפשי של 167 אנשים שחוו חוויות סף־מוות. מדובר באחד המחקרים המקיפים ביותר שנערכו בתחום מאז שנות השבעים, וממצאיו מצביעים על פער עמוק בין עוצמת החוויה לבין ההבנה והתמיכה שהחברה והמערכת הרפואית מסוגלות להעניק לה. מהי חוויית סף־מוות? חוויות אלה מתרחשות בעת מצב רפואי קריטי או אובדן רגעי של סימני חיים. הדיווחים כוללים לעיתים יציאה מהגוף, מפגש עם אור עז, תחושת שלווה עמוקה, או אפילו "סקירת חיים" מלאה. 17% מהמאושפזים במצבים קריטיים ברחבי העולם מעידים שחוו חוויה כזו. למרות שרבים מתארים תחושות של אהבה וידע מוחלט, עבור חלקם מדובר בטלטלה מערערת - במיוחד כשהחוויה סותרת את אמונותיהם הקודמות. המספרים שמאחורי הסיפורים 64% מהנשאלים ביקשו עזרה נפשית או רוחנית בעקבות החוויה, ו־78% דיווחו כי התמיכה שקיבלו הייתה מועילה. בקרב מי שחוו חוויה עזה במיוחד, שיעור הפנייה לעזרה היה גבוה אף יותר. כשליש דיווחו על בעיות בריאותיות מתמשכות, וכל חמישי על הידרדרות ביחסים אישיים - לעיתים עד כדי גירושין. אחד המשתתפים תיאר זאת כך: "החוויה שינתה אותי לגמרי, אני כבר לא אותו אדם, אבל אף אחד סביבי לא מבין מה עברתי". הבדידות אחרי האור החוקרים מצאו כי רבים מהשורדים מתקשים לדבר על שאירע להם - מחשש שייחשבו "משוגעים" או ממציאים. יותר ממחצית הודו שפחדו לשתף אחרים. גם במערכת הבריאות נרשמת בורות מפתיעה: 20% סיפרו כי אנשי רפואה הגיבו באופן שלילי או מזלזל. כך נוצר מעגל של שתיקה ובידוד - דווקא אצל מי שחוו חוויה הנתפסת בעיניהם כ"האמיתית ביותר בחייהם". מה באמת עוזר? הגורמים שנמצאו כמשמעותיים ביותר להצלחת השיקום: תגובה חיובית של האדם הראשון לו נחשפה החוויה, ילדות מאושרת, מצב נפשי יציב ותמיכה מארגונים ידידותיים לחוויות רוחניות. לעומת זאת, פנייה למטפלים שאינם מכירים את התופעה לוותה לעיתים בתחושת ניכור ואף פגיעה נוספת. החוקרים מזהירים מפני אבחון שגוי של חוויות כאלה כפסיכוזה או דמיון, וקוראים להכשיר אנשי מקצוע בתחום הרפואה והנפש להבין את ייחודן. הצעה למערכת הבריאות לפי המובילים במחקר, יש לשלב בהכשרת אנשי רפואה הנחיות בסיסיות להתמודדות עם דיווחים על חוויות סף־מוות: להקשיב ללא שיפוטיות, לא לנסות "להסביר" או להטיל ספק, ולא להשליך אמונות אישיות. המלצות נוספות כוללות עידוד המטופל לשתף, מתן לגיטימציה לשאלות רוחניות, והכוונה לקבוצות תמיכה ייעודיות. העתיד המחקרי החוקרים מתכננים מחקרי המשך שיבחנו בזמן אמת את מצבו הנפשי של אדם שחווה חוויית סף־מוות, מרגע האירוע ועד להתאוששות. מטרה נוספת היא פיתוח תוכניות סיוע ייעודיות, בדומה לאלו הקיימות לנפגעי טראומה. לדברי הד"ר מרייטה פליבנובה, מובילת המחקר: "חוויות סף־מוות הן אמיתיות ומשנות חיים. מי שעברו אותן זקוקים לאוזן קשבת ולידע מקצועי, לא לחשדנות".