ח"כ
טלי גוטליב (הליכוד), שותפה לקידום החוק, אמרה: "השנים הוכיחו שלמרות האיסור הקיים, ממשיכים לצלם חשודים במצבים משפילים. ככל שהחשוד מוכר יותר, כך קטן הסיכוי שיינתן צו איסור פרסום. אנחנו לא מונעים את הפרסום אלא את ההשפלה. המסר הוא ברור - אין לצלם אדם ברגעי שפל באולם המעצרים".
גוטליב הזכירה מקרים מן העבר: "לא יעלה על הדעת שתמונות כמו של
מרגלית צנעני, שנתלשה מביתה וצולמה מושפלת, יישארו לעד ברשת. תפרסמו איזו תמונה שתרצו, אבל לא באולם המעצר, לא כש
האדם לא יכול לשלוט בסיטואציה".
נציגת העיתונאים: איסור כולל הוא צעד קיצוני
ענת סרגוסטי מארגון העיתונאים טענה כי מדובר בצעד חריג הפוגע בפומביות הדיון: "אני מבינה את הצורך לשמור על זכויות אדם, אך כיום כל טלפון הוא תחנת שידור. איסור גורף הוא קיצוני ומעורר שאלות של אכיפה. המשטרה מרבה להשתמש באיסורי פרסום - אולי הבעיה היא שם. ההשפלה לרוב אינה באה מהעיתונות אלא מהמשטרה".
עו"ד ישי שרון מהסניגוריה הציבורית בירך על החוק: "החוק הזה בעד זכויות אדם. אני לא רואה ערך חדשותי בפרסום צילום של אדם המובל אזוק במסדרון. זה לא חופש ביטוי אלא ביזוי אדם. התיקון יגדיל את אמון הציבור במערכת המשפט ובתקשורת".
עו"ד ד"ר גור בליי, יועמ"ש הוועדה, הסביר: "יש כאן איזון בין
חופש הביטוי לזכות לכבוד. ההסדר מבהיר את הקיים ומבנה את שיקול הדעת של בתי המשפט. במסדרונות מותר לצלם אך אסור לפרסם בלי אישור. האיסור חל רק על צילום המזהה את החשוד - כך נשמר האיזון גם כלפי התקשורת".
נציגת משרד המשפטים: שאלות יישום
עו"ד גאל אזריאל ממשרד המשפטים הדגישה כי מדובר בתיקון משמעותי: "התיקון אינו תיקון של מה בכך, שכן הוא מוסיף עבירה פלילית המגבילה את חופש הביטוי, והנוסח רחב יותר משסוכם בהתחלה. יש פה איזון בין חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת לבין כבוד האדם, שנראה לנו אפשרי, אך יש שאלות לגבי היישום, איך מגישים בקשה, שאלת הדיון בערעור ועוד. מדובר על מקרה מאוד ספציפי, כשהרבה מהאנשים מצלמים ואינם יודעים על האיסור, ומעבירים בווטצאפ, הדברים כנראה יתבררו בהמשך".