השוד בלובר עשה מה ששום קמפיין שיווקי לא היה מצליח לעשות: הוא הזניק את תכשיטי הכתר של צרפת - אוצרות עתיקים שהיו נערצים בעיקר בבית, אך כמעט לא מוכרים בעולם - לתהילה גלובלית. שבוע לאחר הפריצה, צרפת עדיין כואבת את הפגיעה במורשת הלאומית שלה, גם לאחר שהרשויות הודיעו ביום ראשון על מעצרים הקשורים למבצע השוד. אך הפשע הזה טומן בחובו פרדוקס: יש הטוענים שהוא יהפוך את התכשיטים שנשארו למפורסמים יותר מאי פעם - בדיוק כפי שגניבת המונה ליזה בתחילת המאה ה-20 הפכה את הדיוקן הרנסנסי הלא-מוכר אז ליצירת האמנות המפורסמת בעולם. "בגלל הדרמה, הסקנדל והשוד, גלריית אפולו עצמה והתכשיטים שנותרו כנראה יזכו לאור זרקורים חדש ויהפכו לסלבריטאים, בדיוק כמו המונה ליזה אחרי 1911", אמרה אניה פיירסטון, היסטוריונית אמנות מפריז ומומחית מורשת מוסמכת מטעם משרד התרבות. היא ביקרה בגלריה יום לפני השוד וסברה שהאבטחה לא הייתה מספקת.

תהילה דרך גניבה

השוד עורר סערה תקשורתית עולמית. מהדורות חדשות מארה"ב, אירופה, אמריקה הלטינית ואסיה הקדישו זמן מסך ללובר, לגלריית אפולו ולתכשיטים שנעלמו - חשיפה שהגיעה למאות מיליוני צופים. לפי מומחים, גל הסיקור הזה משתווה ואף עולה על ההתרגשות סביב קליפ "Apeshit" של ביונסה וג׳יי זי שצולם במוזאון ב-2018. הלובר שוב ניצב במרכז הבמה העולמית. בעוד תכשיטי הכתר הבריטיים מושכים דורות של מבקרים ומיליאונים מדי שנה במגדל לונדון, תכשיטי צרפת נותרו בצל. השוד הזה משנה את המאזן. אחד הסמלים הראשונים של אפקט התהילה עשוי להיות היצירה שנותרה - כתרה של הקיסרית אוג׳ני, משובץ אמרלדים ויותר מ-1,300 יהלומים, שנפל במהלך המנוסה. כעת הוא עשוי להפוך לפריט המדובר ביותר בגלריה. "מעולם לא שמעתי על כתר אוג׳ני עד עכשיו", אמר מתאו רואיס, תייר בן 27 מסביליה. “עכשיו זה הדבר הראשון שאני רוצה לראות כשהגלריה תיפתח מחדש."” בין האוצרות שלא נגנבו נמצאים יהלום הרג׳נט, הסנסי וההורטנסיה. הרשויות מסרו כי פריט נוסף שנגנב, מלבד כתר אוג׳ני שניזוק, כבר אותר והוחזר בשקט, אך סירבו לחשוף את זהותו. השוד לא פגע במשיכת מוזאון הלובר. המוזאון נפתח מחדש ביום רביעי לקהל שיא, אף שהתכשיטים עדיין חסרים. עוד לפני השוד, המוזאון התקשה להתמודד עם תיירות המונית - כ-33 אלף מבקרים ביום - והצוות מזהיר כי לא יוכל לספוג גל נוסף, במיוחד כשהגלריה סגורה ומשאבי האבטחה מתוחים. ב-1911, עובד תחזוקה במוזאון הסיר את יצירתו של לאונרדו דה וינצ׳י מהקיר. ההיעלמות לא זוהתה במשך יותר מיום; העיתונים הפכו אותה לתעלומה עולמית, וההמונים הגיעו להביט בריק. כשהציור נמצא שנתיים לאחר מכן, תהילתו האפילה על כל יצירה אחרת במוזאון - מצב שנמשך עד היום.

התכשיטים הם פרקים בהיסטוריה של צרפת

עבור צרפת, האובדן אינו מסתכם באבנים יקרות ומתכות בשווי של יותר מ-100 מיליון דולר; מדובר בדפים שנקרעו מהספר הלאומי. גלריית אפולו היא למעשה ציר זמן שמוביל את המדינה מטקסי בית בורבון דרך האימפריה שבנה נפוליאון ועד צרפת המודרנית. פיירסטון מסבירה זאת כך: התכשיטים הם "המילה האחרונה של הלובר מתקופת המלוכה — הדהוד נוצץ של מלכים ומלכות כשהמדינה חצתה לעידן חדש." לדבריה, אלה אינם קישוטים בלבד, אלא פרקים בהיסטוריה הצרפתית, המסמנים את סוף הסדר המלכותי ואת תחילת צרפת כפי שהיא מוכרת כיום.

המבקרים נמשכים למה שאיננו שם

מחוץ לדלתות החסומות, מבקרים מגיעים לראות את מה שאי אפשר לראות. "באתי לראות איפה זה קרה", אמר טוביאס קליין, בן 24, סטודנט לאדריכלות. אחרים מרגישים שביב של תקווה. "הם כמו רוחות עכשיו — אבל עדיין יש סיכוי שיימצאו", אמרה רוז נוגיין, אמנית בת 33 מריימס. "זו אותה משיכה מוזרה שהייתה למונה ליזה אחרי 1911. הסיפור הופך לחלק מהאובייקט." אוצרים מזהירים כי חיתוך מחדש או התכה של התכשיטים יהיה מעשה אלימות נוסף. במוזאונים, האותנטיות טמונה במקור: במבנה, בעיצוב, בעבודת ידו של הצורף — ובסיפור הרציף של מי שיצר, ענד, שמר, הציג וגם גנב את הפריט. האם האובדן יהפוך לאגדה? זו השאלה שמרחפת מעל עתידו של הלובר. "בכלכלה המוזרה של תהילה, גם חדשות רעות הופכות לתשומת לב — ותשומת לב יוצרת אייקונים", אמרה פיירסטון. שר הפנים לורן נונייז כינה את הגניבה "אובדן מורשת שלא ניתן למדוד", והמוזאון טוען כי לפריטים יש "משקל היסטורי שלא ניתן להערכה" — תזכורת לכך שהאובדן אינו רק כספי.