עד כמה ולדימיר זלנסקי פגיע? ראש הסגל שלו והאדם הקרוב ביותר אליו, אנדריי ירמאק, נאלץ להתפטר בסוף השבוע שעבר בשל חקירת שחיתות במגזר האנרגיה בהיקף של 100 מיליון דולר. אין ספק שמדובר במכה קשה, אומר אקונומיסט, במיוחד לנוכח העובדה שהוא הופקד על הטיפול הדיפלומטי בלחצים מצד ארה"ב ורוסיה, המנסות לכפות על אוקראינה תנאי שלום קשים. לכך יש להוסיף את החשש מפני העובדה שרוסיה צוברת יתרון בשדה הקרב. יתרונותיה הכלכליים והדמוגרפיים באים לידי ביטוי ככל שהחורף מתעצם. אין זה אומר שצפויה פריצת דרך צבאית, אך תחושת הקדרות גוברת. יש אוקראינים שהיו רוצים לראות את זלנסקי הולך. ואלרי זלוז'ני, אותו פיטר זלנסקי מתפקיד הרמטכ"ל בתחילת 2024, שואף לרשת אותו. גם דונלד טראמפ היה רוצה שזלנסקי יוחלף, אם הדבר יקל עליו להכריז שהמלחמה הסתיימה (ולא משנה מה התוצאות מבחינת אוקראינה ואירופה). אין ספק שזו גם שאיפתו של ולדימיר פוטין, אותו השפיל זלנסקי וגרם למה שאמור היה להיות מלחמת בזק להפוך למרחץ דמים עם מיליון נפגעים רוסים. אקונומיסט סבור שלמרות הלחצים, זלנסקי אינו חסר כוח. מדינות אירופה, המספקות לאוקראינה נשק (אותו רכשו מארה"ב) וסיוע כלכלי, דבקות בו – כפי שראוי שיעשו. הן יודעות שזלנסקי חיוני הן כדי להדוף את נסיונותיה של ארה"ב לכפות על אוקראינה הסכם שלום איום ונורא, והן כדי להבטיח שצבאו של זלנסקי יוכל להמשיך ולפגוע ברוסיה. מתקפות כטב"מים ימיים בסוף השבוע בים השחור על "צי הצללים" המבריח נפט מרוסיה מעידות על מאמץ מחודש לבלום את הייצוא הרוסי. האיומים הרוסיים הרגילים בחלקים אחרים של אירופה – כמו כטב"מים בשמי מולדובה בסוף השבוע – מזכירים שמטרתו האמיתי של פוטין היא להחליש בהרבה את היבשת כולה. לכן, כל סיוע להמשך התנגדותה של אוקראינה הוא אינטרס אירופי.