ברמת מדינות המקור, ארצות הברית ממשיכה לשמש עוגן מרכזי של ההשקעות הזרות בישראל. ב-2024 הגיעו ממנה השקעות בהיקף של כ-13.7 מיליארד דולר - כ-62% מסך ההשקעות הזרות הנכנסות באותה שנה. בריטניה הייתה המשקיעה השנייה בגודלה, בין היתר בזכות השקעת גרינפילד משמעותית של חברת האנרגיה הבריטית Energean, שהרחיבה את פעילותה במאגרי הגז הישראלים בהיקף של כ-1.9 מיליארד דולר בשתי פעימות השקעה. גרמניה בלטה בזכות עסקת הרכישה של חברת התוכנה הישראלית WalkMe על-ידי SAP בשווי של כ-1.5 מיליארד דולר. גם סין, שוודיה, צרפת, הודו וקנדה תרמו להיקף השקעות יציב, אם כי בהיקפים מתונים יותר. מנגד, הדוח מצייר תמונה מדאיגה יותר כשמסתכלים על השקעות גרינפילד - השקעות שבהן חברה זרה מקימה פעילות עסקית חדשה בישראל. בשנת 2024 נרשמו רק 19 עסקות גרינפילד, הנתון הנמוך ביותר מזה כעשרים שנה. מספר המשרות החדשות שנוצרו כתוצאה מהן מוערך בכ-1,000 בלבד, לעומת יותר מ-10,000 משרות בשנים חזקות כמו 2018 ו-2021. כ-81% מהשקעות הגרינפילד בישראל ב-2024 היו בתחום האנרגיה (בעיקר גז טבעי), בהיקף של כ-1.98 מיליארד דולר. אנרגיה מתחדשת תפסה כ-15% נוספים, עם השקעות של כ-362 מיליון דולר, ושאר הסקטורים - מזון, מוצרי צריכה, נדל"ן ושירותים - הסתכמו יחד בפחות מ-5% מההשקעות. Energean בלטה במיוחד עם השקעה לפיתוח מאגר הגז "קטלן", הכוללת חיבור לאסדת "כריש" וצפויה לייצר מאות מקומות עבודה. הדוח מדגיש כי השקעות גרינפילד נתפסות בעולם כ"השקעות איכותיות" במיוחד, משום שהן מביאות איתן תשתיות, תעסוקה ולהעברת ידע וטכנולוגיה. בעולם כולו נרשמו ב-2024 כ-17,036 עסקות גרינפילד, אך גם שם המגמה מורכבת: מספר הפרויקטים עלה בכ-1%, בעוד שהיקף ההשקעות ירד בכ-6% לכ-1.291 טריליון דולר, ומספר המשרות שנוצרו ירד בכ-14% לכ-2.4 מיליון. מרבית ההשקעות הופנו לסקטור האנרגיה המתחדשת (כ-21% מהיקף ההשקעות), ואחריו תקשורת ומוליכים למחצה - ענפים עתירי הון ודלי עבודה, המיישרים קו עם הירידה בתוספת המשרות. לצד הנתונים הכלכליים, הדוח מתעכב גם על הסביבה הרגולטורית. לפי מדד ההגבלות על השקעות זרות של ה-OECD, ישראל מדורגת ברמת פתיחות בינונית-נמוכה, מתחת לממוצע הארגון, בעיקר בשל מגבלות על בעלות זרה בענפים רגישים כמו נדל"ן, תחבורה ותקשורת. עם זאת, בשנים האחרונות ננקטים צעדים לפתיחת תחומים מסוימים: כך, חוק "הסדרת העיסוק בשירותי תשלום וייזום תשלום" שנכנס לתוקף ב-2024 יוצר מסגרת רישוי לחברות פינטק ומאפשר מסלול מיוחד ל"נותן שירות זר" המפוקח במדינת המוצא. המהלך נועד לפתוח את שוק התשלומים לשחקנים שאינם בנקאיים ולהגביר תחרות וחדשנות, תוך שמירה על פיקוח, אבטחת מידע והגנת לקוחות. מבט עולמי רחב יותר מראה שגם מדינות אחרות מתמרנות בין הגברת הפתיחות להשקעות לבין הידוק הפיקוח. מדד ההגבלות של ה-OECD מצביע על כך שמדינות בעלות רגולציה מחמירה יותר מושכות בדרך כלל פחות השקעות ביחס לגודל כלכלתן. עם זאת, מדינות מערביות רבות מחזקות בשנים האחרונות מנגנוני "סינון השקעות" בסקטורים אסטרטגיים, על-רקע מתחים גיאו-פוליטיים. במקביל, מדינות מתפתחות כמו ערב הסעודית, אינדונזיה והפיליפינים נוקטות רפורמות ליברליות - הסרת מגבלות בעלות זרה, הקלות רגולטוריות ותמריצים נדיבים למשקיעים. התחרות על הון זר מתבטאת גם בזינוק בשימוש בתמריצים. לפי הדוח, 2024 הייתה שנת שיא במספר אמצעי התמריץ להשקעות זרות - 106 צעדים בסך-הכל. מדינות מתפתחות היו אחראיות ל-65 צעדים, אך גם המדינות המפותחות הרחיבו משמעותית את ארגז הכלים, עם 41 תמריצים חדשים. במקביל, ההערכות ל-2025 זהירות: תחזיות צמיחה, השקעה, סחר עולמי ותנודתיות בשווקים מרמזות על סיכונים גוברים להשקעות זרות, בין היתר בשל מלחמות סחר, לחצים אינפלציוניים וסיכונים פיסקליים. נדבך נוסף במדיניות ההשקעות הזרות הוא מערך הסכמי עידוד והגנה על השקעות. לישראל כ-40 הסכמים בילטרליים כאלה עם מדינות שונות, בהם איחוד האמירויות, יפן, אתיופיה ומיאנמר. הסכמים אלה מעניקים למשקיעים הגנות מפני אפליה, הפקעות ללא פיצוי הולם, מגבלות על העברת כספים ועוד, ולעיתים כוללים מנגנון בוררות משקיע-מדינה (ISDS). בספטמבר 2025 נרשם צעד מדיני-כלכלי חשוב: שרי האוצר של ישראל והודו חתמו על הסכם השקעות חדש, לאחר שההסכם הקודם בין המדינות, שנחתם ב-1996, בוטל על-ידי הודו ב-2016. ההסכם החדש נועד להעניק ודאות והגנה למשקיעים משני הצדדים ולהעמיק את שיתוף הפעולה עם כלכלה שנחשבת כיום לרביעית בגודלה בעולם וצפויה, לפי תחזיות, להפוך עד 2030 לשלישית בגודלה. הדוח מתייחס גם למגמה בינלאומית של צמצום השימוש במנגנון ISDS בהסכמים חדשים: כ-45% מהסכמי ההשקעות שנחתמו בשנים 2020-2024 אינם כוללים כלל בוררות משקיע-מדינה, ובחלק גדול מההסכמים מסתפקות המדינות במנגנוני יישוב סכסוכים בין מדינות בלבד. בהקשר זה מוצגים שני פסקי בוררות בולטים שבהם היו מעורבים משקיעים ישראלים - האחד נגד צ'כיה בענייני מקרקעין, והשני נגד קרואטיה בפרויקט תיירותי - המדגימים את החשיבות של זכויות קניין תקפות לפי הדין המקומי ואת המגבלות על ניהול "סיבוב שני" של הליך בוררות על אותה השקעה באמצעות הסכמים שונים.