היום לפני 141 שנה, בימים שבהם ההתעוררות הציונית הייתה עדיין בראשיתה, עלו לארץ קבוצת צעירים אידיאליסטים מרוסיה ורומניה - אנשי ביל"ו, ראשי התיבות של בית יעקב לכו ונלכה. הם רכשו חלקת קרקע מדרום־מזרח לרחובות של ימינו, עלו עליה עם אוהלים דלים ומעט ציוד, והקימו את המושבה גדרה. עבור היישוב העברי זה היה רגע מכונן: לראשונה נטלו בני הדור הצעיר את גורל ההתיישבות בידיהם, מבלי להישען על פקידים או על חסדי נדבנים מהתפוצות. המקום היה קשה לעיבוד, מבודד ומוכה קדחת, והמתיישבים נאלצו להילחם על כל חריש ועל כל טיפת מים. למרות זאת גדרה הפכה במהרה לסמל של חלוציות טהורה ושל יכולת יהודית לבנות יישוב עברי מודרני באמצע שום מקום. רבים מהאישים הציבוריים של סוף המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20 ראו באנשי ביל"ו דוגמה לדור שפתח את הדרך לעליות הבאות ולייסוד המושבות בכל רחבי הארץ.