התמונה ברורה, ממשיך כבוב, ואי-אפשר היה להבין אחרת את ההחלטה: "לאחר שההרכב הביע את דעתו שלפיה קיים קושי ממשי, לשון המעטה, להרשיע את העותר בעבירות מין; ולאחר שבאת-כוח העותר כלל לא התבקשה להשיב לטענות המדינה בעניין עבירות המין, אלא רק לאפשרות להרשיעו בעבירה של תקיפה – התבקשה המדינה להגיש הודעה שתתייחס לשתי סוגיות נפרדות: האחת, אם היא עומדת על בקשתה להרשיע בעבירות מין; והשנייה, אם היא סבורה שנכון להרשיע את העותר בעבירה של תקיפה... שני הצדדים סברו כי הרשעת העותר בעבירות מין ירדה מהפרק; וכי קיימת אפשרות – בלתי תלויה – שהוא יורשע בעבירה של תקיפה, ובה בלבד". בדיון בחודש שעבר ציין כבוב, כי "המתווה המוצע על-ידי העותר, הוא תקדימי במובן זה שלא הוצג מקרה קודם בו בית משפט זה, בשבתו כבג"ץ, ביטל פסק-דין שניתן על-ידי הרכב של בית משפט זה (להבדיל מפסק-דין שניתן ב'דן יחיד'). לצד זאת הוספתי, כי במכלול נסיבות העניין, קיים קושי ממשי בכך שפרקליטות המדינה תצדד בתוצאה שלפיה הרשעת העותר בעבירה של אינוס במרמה תיוותר על-כנה". הוא הציע שהצדדים יסכימו לקיים משפט חוזר, הוא יזוכה מאונס במרמה ובית המשפט העליון יכריע לגבי עבירת התקיפה; לא ניתנה הסכמה לכך. בהחלטתו אומר כבוב: "קיים קושי להשלים עם המצב חסר התקדים שנוצר בענייננו, במסגרתו העותר הורשע בעבירת מין חמורה מאוד – אינוס במרמה – כאשר הוא זוכּהַ, פה אחד, בבית המשפט המחוזי; כאשר המדינה הודיעה, נוכח הערות בית משפט זה, כי היא מבקשת לחזור בה מבקשתה להרשיעו בעבירה זו; וכאשר אין חולק כי נקודת המוצא היא שמעשי העותר נעשו לטובת מטופלותיו ולא לשם גירוי או סיפוק מיני, מה שעשוי אף להטיל ספק ביחס למודעותו לרכיב המרמה. לא בכדי ציינה המדינה, כבר בתגובתה המקדמית לעתירה, כי טענות העותר ראויות להישמע ולהתברר". אולם, ממשיך כבוב, "בשלב זה, לא ניתן לומר כי הדרך היחידה להגיע לתוצאה שבה מעוניין העותר היא באמצעות הליך בבית המשפט הגבוה לצדק, ועל כן אין מקום להעביר את העתירה לדיון בפני הרכב, בשלב זה. לצד זאת, גם אין מקום להורות על דחיית העתירה, בשלב זה. ודוק: סמכות ההכרעה ביתר אפיקי הפעולה הפתוחים בפני העותר אינה מונחת לפתחי, ולכן אין מקום שאביע עמדה ביחס לסיכוייהם. "לצד זאת, דומני כי לא אטעה אם אומר כי כל אפיק פעולה מעורר שאלות מורכבות בפני עצמו. קשה אפוא לקבוע, בשלב זה, אם בפני העותר פתוחה דרך חלופית אפקטיבית להשגת המבוקש בעתירה דנן". את שטטמן ייצגו עוה"ד אירית באומהורן ויניב ואקי, ואת המדינה - עו"ד שוש שמואלי.