סעיף ההדחה וההשעיה: “חילוקי דעות” כעילה אחת הנקודות המרכזיות בנוסח היא ההסדר בנושא העברה מכהונה או השעיה. היו"ר רוטמן אימץ את “תזכיר פרידמן” וקבע כי הממשלה רשאית, לפי המלצת שר המשפטים, להעביר את היועמ"ש מכהונתו או להשעותו בין היתר במקרה שבו יש בינו לבין הממשלה חילוקי דעות המקשים, לדעת הממשלה, על קיום שיתוף פעולה יעיל ביניהם. באופוזיציה טענו כי “אין בין הנוסח לבין תזכיר פרידמן דבר”, אולם רוטמן השיב כי במרבית הסעיפים שנדונו עד כה הוא שינה דברים בהתאם להערות חברי האופוזיציה, וחזר על טענתו שהוא משתמש בנוסח פרידמן כמצע לדיון אך אינו רואה עצמו מחויב לכל הסדר המוצע בו. קריב מול רוטמן: “הפיכה על סטרואידים” ולקח “בר און-חברון” ח"כ גלעד קריב (העבודה) תקף את עצם העיתוי ואת הכיוון הכללי של המהלך: "ציינו אתמול 3 שנים לנאום השר לוין וההפיכה המשטרית. היה לנו רסיס תקווה שאחרי 7.10 הממשלה תתעשת ותבין לטובת כולנו שזו לא העת לקדם את ההפיכה וקיבלנו הפיכה על סטרואידים. מה אתם רוצים מהעם? איך לא למדתם מהאסון שהובלתם אליו, ואתם שבים ומובילים אליו". הדיון גלש גם לשאלת ההשתתפות הפוליטית של מועמד לתפקיד היועמ"ש. רוטמן ייחס לקריב תרומה לניסוח הסעיף, אך הפך את הטיעון לכיוון אחר: "ח"כ קריב העלה נקודה מאוד חשובה בדיון הקודם, בנושא השתתפות פעילה במוסדות, וכי במפלגות עם עשרות אלפי חברים כמו העבודה או הליכוד, או הציונות הדתית שבה יש גוף בוחר, ההבחנה בין חבר מפלגה לבין משתתף בפעילות במוסדותיה משמעותית. אפשר להגדיר שנתיים או שלוש על פעילות במוסדות. אין היגיון להטלת מגבלה מעבר למצוין בחוק כיום, שתוקן ב-2001. כיום המינוי הוא ע"י הממשלה, ואם הייתי רוצה לשמר מצב קיים, הייתי צריך להטיל עליו פחות כללים, אבל אחד הלקחים מפרשת בר און-חברון, הוא שמינוי פעיל פוליטי זו מציאות שאני לא רוצה".

החשש באופוזיציה: אמון הציבור ומדרון פוליטי ח"כ איתן גינזבורג (כחול לבן) טען שהשינוי המוצע מעמיק את תחושת היעדר הבלמים, בעיקר על-רקע השנים האחרונות: "כיום כל מי שחבר מפלגה בוחר את חברי הרשימה או את הגוף הבוחר אותם. ההבדל הוא שאתם מעזים לעשות כל מה שאיש לא העז. בעיקר לאור מה שחווינו שלוש שנים וביתר שאת בשנה האחרונה, בדרך בה מתייחסים ליועמ"שית ולכל נושא משרה בעולם השיפוטי, מה שצריך לעמוד לנגד עינינו הוא הגברת אמון הציבור במערכת. הניסיון לקבוע את היועמ"ש כעו"ד של הממשלה מאבדים את אמון הציבור". ח"כ אפרת רייטן (העבודה) הציבה היבט מעשי: החשש שההסדר ייצור תמריץ להתפקדות ולמסלולי קידום פוליטיים סביב מינויי בכירים: "בנסיבות שבהן אנחנו נמצאים, אי-אפשר להתעלם מכך שהממשלה ממנה אנשים מטעם, וזה יהיה תמריץ להתפקד ולשלם דמי חבר כדי לקבל יתרון בהמשך. זה צובע את ההחלטה כפוליטית וזו טעות". גם ח"כ עופר כסיף (חד"ש-תע"ל) כיוון לאפקט של רתיעה בתפקיד עצמו: "כשמשווים בין הנוסח של הצעת פרידמן, במקום תקופת צינון ראויה רוצים ליצור אפקט צינון, שמי שימלא את התפקיד יחשוש למלאו כראוי כי יידרש לפעול פוליטית. בחוק שירות המדינה מינויים, נכתב שלא יפלה אדם מחמת השתייכות פוליטית או מפלגתית, אין להפלות לא לטובה ולא לרעה. לא לקבל ולא לקדם אדם בשל עמדותיו הפוליטיות". וח"כ קארין אלהרר (יש עתיד) תקפה את מה שלטעמה הוא מראית עין: "זה מינוי פוליטי על מלא. למה לעשות הצגה? אתה רוצה יועמ"ש שהוא עושה דברה של הממשלה".

עמדת הייעוץ המשפטי: שמגר, צינון וזיקה רחבה יותר עו"ד ד"ר גור בליי, היועץ המשפטי של הוועדה, הזכיר את נקודת הייחוס המקצועית שהוצגה בעבר: "בדוח ועדת שמגר ההמלצה הייתה שלא למנות מי שטרם חלפו 3 שנים מאז השתתף בפעילות פוליטית מן הסוג שמוגבל בחוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספי), והממשלה אישרה את עקרונות הדוח. בתיקון שעיגן את מעמד היועמ"ש לכנסת ב-2000, דובר על צינון ביחס לפעילות פוליטית כלשהי ולא רק במוסדות המפלגה". עו"ד שרה גולד ממשרד המשפטים ביקשה להרחיב את ההגדרה מעבר ל“חברות בגוף בוחר” בלבד: "כיום הזיקה הפוליטית ליועמ"ש, אמורה להיבחן בוועדה מקצועית, במסגרת שיקול דעתה אם המועמד כשיר, עד כמה הזיקה הפוליטית משמעותית. לעניין ההגדרה של זיקה פוליטית, יש להסתכל על מצב בו מועמד בכיר לשירות המדינה מגיע עם זיקה פוליטית. ההגדרה כחברות בגוף בוחר במפלגה מצמצמת מדי. זה יכול להיות יועץ של שר, שעבד תחתיו במשרת אמון, הזיקה יכולה לבוא לביטוי בעוד הרבה היבטים". עו"ד אורן פונו, אף הוא ממשרד המשפטים, הוסיף נדבך פונקציונלי: עצם התפקיד מחובר להיבטי בחירות ולממשק רגיש עם המרחב הפוליטי: "כיום לפי פס"ד מינוי מנדלבליט, ועדה מקצועית יכולה לשקול גם זיקה פוליטית. האמירה הכללית היא שכעובדה, ליועמ"ש יש מעורבות בהיבטי בחירות- מגבלות, הנחיות יועמ"ש, החלטות בערעורי בחירות, חקיקה שקשורה לבחירות ועוד. אנחנו רואים כיום זיקה פוליטית כדבר רחב יותר מתשלום דמי חבר". תגובת רוטמן: חופש העיסוק, “זיקה כמאפיין” ומודל מדינות אחרות רוטמן הגיב בקו תקיף כלפי עמדת המשרד והסיט את הדיון גם למסגרת נורמטיבית של חופש העיסוק: "כשהחוק נחקק, האוזנר היה יועמ"ש, כך שהיה ניתן למנות אדם 100% פוליטי. מה ההסמכה החוקית לשלול משרה מאדם שיש לו זיקה פוליטית? לפי חוק יסוד: חופש העיסוק, נדרשת הסמכה מפורשת לפגיעה בחופש העיסוק". בהמשך החריף את הביקורת כלפי התשתית הקיימת שלטענתו נוצרה מחוץ למסגרת היסוד, והציב דרישה לנימוק כתוב: "פעלתם בניגוד לחוק יסוד ואתם רוצים לקבע את העוול הזה. לא אשתמש בעבריינות של הייעוץ המשפטי לממשלה כנקודת בסיס לחקיקה. אבקש מכם להביא הסבר כתוב, איך זה עומד בתנאי הגבלת חופש העיסוק. לתפקיד הזה ימונה אדם עלפי בחירת הממשלה, וזיקה פוליטית היא פיצ'ר. זה אומר שהוא יהיה מחויב למדיניות הממשלה ויהיו יחסי אמון. יועמ"ש הקרוב לעמדותיה של הממשלה מחזק את תחושת האמון". רוטמן גם סימן “מודל אידאלי” בהשוואה בינלאומית, וקשר זאת להפרדת התביעה הכללית במסגרת הפיצול: "המודל האידאלי היה שר משרי הממשלה כמו בארה"ב, קנדה, בריטניה ועוד, בייחוד אם מופרד ממנו תפריד התביעה הכללית. עיקרון עצמאות שיקול הדעת שדובר עליו באגרנט ובתזכיר בפרידמן, נותן רמת עצמאות שמספיקה לתפקיד". מנגד, רייטן חזרה והציבה את הטענה כי השינוי חושף במוצהר יעד של “עו"ד פוליטי”: "הפכתם את הייעוץ המשפטי לחוק ג'ובים. היו חקיקות, הלכות, תקשירים, תפיסה עקרונית, אינטרס ציבורי של ניקוי זיקה פוליטית לשמירה על אמון הציבור ואובייקטיביות, ואתה רוצה הפוך. הסרתם את המסכה. אתם רוצים עו"ד פוליטי לממשלה. זו הפיכה משטרית".