היו מקרים שבהם נכללו בחשבונות הסיעות והמועמדים הוצאות עבור העסקת ספקים ועובדים שהם קרובי משפחה או בעלי זיקה לסיעות ולמועמדים. בחלק מהמקרים נמצאה העסקה של יותר מבן משפחה אחד. אנגלמן קובע, כי יש להימנע מהעסקה מרובה של בני משפחה. אשר למפלגות המיוצגות בכנסת - מכאן ולהבא, אין להעסיק קרובי משפחה של בעלי תפקידים ומועמדים במפלגה, בבחירות לרשויות ובבחירות לכנסת.
עוד נמצאו מקרים בהם יו"ר ועדת הבחירות קבע, כי ראשי עיריות מכהנים עשו שימוש אסור בנכסי העיריות לצורך פרסום תעמולת בחירות ובכך הפרו את חוק דרכי תעמולה. בעקבות הביקורת, רוב הסיעות העבירו למשרד המבקר אסמכתאות להשבת עלות השימוש לעיריות. אנגלמן מזהיר, כי להבא שימוש אסור בנכסי ציבור - עלול להביא לקביעת דוח שאינו חיובי, מה שגורר צעד כספי.
15 סיעות הכנסת קיבלו מקדמות לפני הבחירות בסך 293 מיליון שקל. לפי תוצאות הבחירות, 12 מהסיעות קיבלו עודפי מקדמות שעליהן להחזיר לאוצר המדינה בסך 60 מיליון שקל. נכון לדצמבר שעבר, שש סיעות ממשיכות להחזיר את עודפי המקדמות לפי הסדרי פריסת חובות שערכו עם הכנסת. אנגלמן מציין, שגבייה בתשלומים משמעה מימון ביניים נוסף לסיעות אלה, במקום ליטול הלוואות. הוא קורא למחוקק לשקול שוב את גובה המקדמות, כדי למנוע תופעה כזאת.
עוד אומר אנגלמן, כי החוק הקיים מגדיל את היתרון של סיעות-האם הלאומיות וסיעות-הבת שלהן מול הסיעות המקומיות ופוגע בשוויון בין הסיעות בבחירות המקומיות. גם אם המימון הממלכתי ששולם לסיעות-האם גבוה מהוצאותיהן בבחירות המקומיות, הן אינן מחויבות להשיבו לאוצר המדינה והן רשאיות להשתמש בו למימון הוצאות אחרות שלהן.
אנגלמן קבע, כי הוצאותיהם של 96 סיעות ו-12 מועמדים שקיבלו דוח חיובי ו-49 סיעות שלא ניתן בעניינן דוח חיובי - נמוכות מהמימון הממלכתי המגיע להם, ועל כן עליהם להשיב לאוצר המדינה 13.8 מיליון שקל. 182 סיעות ו-17 מועמדים לא הגישו דוחות כספיים; 14 מאותן סיעות זכאיות למימון, ועל כן עליהן להשיב למדינה את כל המימון הממלכתי בסך מצטבר 900,000 שקל.