שופט בית משפט השלום בתל אביב, איתי הרמלין, ביטל (15.1.26) את כתב האישום נגד הרצל גולן שהואשם בהטרדתו של ניר חפץ, מי שהיה יועץ תקשורת של בנימין נתניהו והפך לאחד מעדי המדינה בתיק. הרמלין קובע, כי העמדתו לדין של גולן (יליד 1953) הייתה בגדר אכיפה בררנית. גולן פרסם בנובמבר 2021 - כאשר החל חפץ בעדותו - את תמונתו ולצידה כיתובים בוטים, כולל תקווה למותו. הרמלין אומר כי הטרדת עדים היא תופעה חמורה שעלולה לסכל את הדין הפלילי ולפגוע באינטרס הציבורי שבאכיפת הדין. המדינה חייבת לקבוע מדיניות אכיפה שוויונית ואחידה בעבירה זו, כדי להגן על תקינות ההליך ובמיוחד על העדים. במקרה של גולן, ממשיך הרמלין, פרסומיו היו מכוערים ומגונים - אך האכיפה נגדו הייתה מקרית, לא שוויונית ולא מבוססת על פרמטרים ידועים מראש. היא חרגה ממדיניות האכיפה בנוגע להטרדת עדים, ולפיה כתבי אישום הוגשו רק בתיקים בהם התלוננו העדים המוטרדים. גולן לא תייג את חפץ והלה למד על הפרסומים רק מחקירת המשטרה. הפרקליטות אישרה, כי לא מוכר לה מכקרה דומה וכי אין מדיניות העמדה לדין בנוגע לעבירה זו, אך טענה שבמקרה זה נחצה רף האכיפה בשל ריבוי הפרסומים ותוכנם החמור. הרמלין לא קיבל עמדה זו. הוא אומר, שהמשטרה גילתה את דבריו של גולן כאשר חיפשה איומים על חפץ ותייגה אותם בצורה שגויה ככאלה. המשטרה מצאה מאות פרסומים פוגעניים אחרים כלפי חפץ, שייתכן שרבים מהם היו הטרדת עד מובהקת או חמורה יותר, אך רק גולן הועמד לדין. לדברי הרמלין, כאשר פרסום לא מגיע לידיעת העד, מתעוררת שאלה אם ביצוע העבירה של הטרדת עֵד הושלם, וכאשר הפרסום אינו מגיע לידיעת העד - ודאי לא נגרם לעד אותו נזק כמו במקרה שהפרסום מגיע לידיעתו. כל אלה הם שיקולים רלוונטיים בהעמדה לדין. במקרה זה, הוא קובע, הפגמים באכיפה ובעקרון השוויון הם חמורים והדרך היחידה לרפא אותם היא בביטול כתב האישום. את המדינה ייצג עו"ד אלעד דיין, ואת גולן - עו"ד סנדי ליפשיץ.