מושב העובדים בלפוריה הגיש תביעה נגד חברת הימנותא, חברת-בת של קק"ל, בדרישה להצהיר על בעלותו המלאה בקרקעות שבהן הוא מחזיק מזה למעלה מ-100 שנים. בכתב התביעה נטען כי הקרקעות נמסרו למושב בשנות ה-20 של המאה הקודמת על-ידי תורמים שפעלו ליישוב הארץ, ומאז נוהג בהם המושב מנהג בעלים לכל דבר ועניין. הרישום הטכני והבעלות הערטילאית בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת, נטען כי בשנת 1939 נרשמו הקרקעות על שם התורמים כעניין טכני בלבד. לדברי אנשי בלפוריה, לתורמים מעולם לא הייתה כוונה לרכוש זכויות ספציפיות בקרקע והם אף לא הכירו אותה, בעוד שתושבי המושב השקיעו בקרקע דם, יזע וכספים במשך עשורים. לטענת המושב, הימנותא רכשה מהתורמים אך ורק "זכויות בעלות ערטילאיות" במטרה לרכזן עבור בלפוריה ולמנוע את העברתן לצדדים שלישיים. התמורה ששילמה הימנותא הייתה נמוכה משמעותית ממחיר השוק, עובדה המעידה לשיטת המושב על כך שלא נרכשה בעלות מלאה. התביעה לסילוק יד וההתכחשות לנאמנות הסכסוך פרץ לאחר שבעשורים האחרונים לא התכחשה הימנותא לזכויות המושב, אך בשנת 2020 הגישה במפתיע תביעה לסילוק יד נגד בלפוריה בטענה שהמושב הוא "מסיג גבול". בבלפוריה מגדירים את המהלך כחסר תום לב ומקומם, וטוענים כי הימנותא מנסה להסתיר את מעמדה כנאמן בלבד על הקרקעות. בתביעה נטען כי הימנותא מנסה כעת להשתלט על חלקות שהועברו לחברי המושב לעיבוד חקלאי, תוך התעלמות מהסכמים כתובים קודמים ומהצהרותיה שלה לאורך השנים. גיבוי היסטורי ודרישה לפיצויים לתביעה צורפה חוות דעת של הפרופסור עוזי רבי, הקובע כי לבלפוריה ישנה בעלות וחזקה לצמיתות על הקרקע מתוקף האופן הייחודי שבו הוקם היישוב בשנת 1922. המושב הוקם על אדמות שנרכשו בכספי תרומות ונמסרו למייסדיו כחלק מהמפעל הציוני. בלפוריה מבקשת מבית המשפט להצהיר כי מלוא הזכויות בקרקע שייכות לה. לחלופין, אם תתקבל דרישת הפינוי של הימנותא, מתבקש בית המשפט לחייב את החברה בתשלום פיצויים בסך 20 מיליון שקלים. טרם התקבלה תגובתה של הימנותא.