בתי החולים: המחיר נופל על הישראלים מיכל יגיל, מנהלת הכספים של בית החולים וולפסון, הציגה תמונת מצב חדה: החוב המצטבר שלא נגבה מזרים ותושבי הרשות הפלשתינית מאז 2012 מגיע ל־134 מיליון שקל. "בית החולים נמצא בגירעון מתמיד ונאבק על קיומו. ללא החובות הללו היינו באיזון תקציבי, ויכולנו לרכוש מכשור רפואי מתקדם לניתוחים וצנתורים", אמרה, והוסיפה כי יש מטופלת מגאנה שחובה לבדה עומד על 4.7 מיליון שקל. לדבריה, בבית החולים נרשמות כ־200 לידות בשנה לנשים חסרות ביטוח, בעלות שנתית של כ־3.7 מיליון שקל. "עקב החובות, בית החולים מצמצם מדי שנה את השירות הרפואי לתושבי מדינת ישראל". גם בבית החולים איכילוב מדווחים על חוב מצטבר של כ־125 מיליון שקל. עו"ד דפנה פרי שרון ציינה כי המוסד מטפל בעשרות חולי דיאליזה זרים בעלות של עשרות מיליוני שקלים בשנה, והציעה לפזר את הנטל בין כלל בתי החולים. בקופת חולים כללית מדווחים על חובות של כ־10 מיליון שקל בשנה ועל כ־1,500 פניות דחופות מדי שנה של מטופלים חסרי כיסוי ביטוחי. בבית החולים שערי צדק סיפר הסמנכ"ל ידידיה שרלו על מטופלת המאושפזת כשנתיים ללא גורם מממן, וטען כי האחריות צריכה להיות של המדינה.

משרד הבריאות: פוליסות לא מכסות מחלות קשות הד"ר מרים פינק, סגנית ראש חטיבת הרפואה במשרד הבריאות, הדגישה כי חברות הביטוח מחריגות מהמוצרים הביטוחיים מחלות קשות ונשים הרות. "יש מטופלים שחייבים מיליוני שקלים כל אחד. יולדת חסרת ביטוח שילדה פג ייצרה חוב של חצי מיליון שקל בתוך שבועות", אמרה. לדבריה, יש להרחיב את הכיסוי גם למחלות מורכבות, אחרת החוב ימשיך להיערם. ויכוח פוליטי: סימפטום או שורש הבעיה ח"כ גלעד קריב טען כי העיסוק בחובות עצמם מחמיץ את לב הבעיה. לדבריו, הממשלה צמצמה את מימון הכיסוי הרפואי לאוכלוסיות הנתונות להגנה בינלאומית, ובכך יצרה בפועל את החובות. "במקום לבכות על חובות, המדינה צריכה לבנות תפיסה ביטוחית ממלכתית. שירות קהילתי חסר מוביל להידרדרות רפואית ולעלויות גבוהות יותר בבתי החולים", אמר, והציע לחייב מעסיקים לשלם ביטוח רפואי בצמוד לאגרה השנתית. מן הצד החברתי הציגה עו"ד דיאנה בארון מעמותת קו לעובד מקרה של עובד ניקיון שחלה בסרטן וגילה כי אינו מבוטח כלל, אף שעבד שנים עבור רשות מקומית. לדבריה, על המדינה לחייב מזמיני שירותים לוודא כי עובדיהם מבוטחים. עו"ד שחר מנדיל מעמותת א.ס.ף. התריעה כי משפחות נאלצות לבחור איזה ילד לבטח ואיזה לא, בשל מחירי הביטוח, וטענה כי היעדר פתרון מערכתי דוחף ילדים חולים להישאר בבית ללא טיפול. רשות האוכלוסין: ביטוח למפרע פיקטיבי שמעון זיגזג, מנהל אגף חקירות מעסיקים ברשות האוכלוסין, הצביע על כשל נוסף: כ־20 אלף מבקשי מקלט שבקשתם נדחתה שוהים בארץ ללא הסדרה. לדבריו, כאשר נתפסים מעסיקים שלא ביטחו את עובדיהם, חברות הביטוח מנפיקות פוליסות למפרע לשבעה ימים. "זו תופעה בזויה של ביטוח פיקטיבי". הנתונים שנחשפו בדיון מציירים תמונה ברורה: החוב אינו תופעת שוליים אלא בעיה מערכתית בהיקף של מאות מיליוני שקלים. בהיעדר מנגנון ביטוחי מחייב ואחיד, העלות מתגלגלת אל בתי החולים - ומשם אל כלל הציבור. השאלה שנותרה פתוחה היא מי יישא באחריות: המדינה, המעסיקים, חברות הביטוח או כולם יחד.