רס"ב יאיר וקנין מבקש מבג"ץ (10.2.26) לבטל את האיסור על שוטרים להתאגד בארגון מקצועי, הקבוע בפקודת המשטרה משנת 1971. לדבריו, המנגנונים שנועדו להבטיח לשוטרים שכר ותנאי העסקה הולמים - ואשר היו במשך שנים ההנמקה הממשלתית לאיסור ההתארגנות - נכשלים בצורה מובנת ומתמשכת. לדברי וקנין, החלטות מהותיות הנוגעות לשכרם ותנאי שירותם של השוטרים מתקבלות בלא שהם יכולים להשמיע את קולם, להגן על זכויותיהם ולפעול לשיפורן. במקביל, המשטרה מתמודדת עם מחסור קשה בכוח אדם, הנובע בעיקר מתנאי השכר וההעסקה הגורמים לעזיבת שוטרים. איסור ההתאגדות אינו יכול להמשיך להתקיים לאחר חוק יסוד כבוד האדם וחרותו, שכן הוא גורף ובלתי מידתי, הוא טוען. העובדה שיש להבטיח את רציפות השירות, הסדר הציבורי והביטחון הציבורי, אינה עילה לשלילה גורפת של זכות ההתאגדות, ממשיך וקנין. לשיטתו, הניסיון בעולם מלמד שגם ביחס לשירותים חיוניים ניתן וראוי ליצור מודל מאוזן של התאגדות ומו"מ קיבוצי, במיוחד תוך קביעת מנגנון של בוררות חובה כתחליף לשביתות ועיצומים - וכך נהוג ברוב הדמוקרטיות המערביות. בעשור האחרון הונחו על שולחן הכנסת מספר הצעות חוק לשינוי המצב, אך הן לא הבשילו. וקנין אומר כי מצבו שלו מוכיח את הצורך בהתארגנות השוטרים: לאחר 21 שנה במשטרה, שכרו עומד על 21,000 שקל ברוטו לחודש, בעוד שכרו של נגד בעל ותק של חמש שנים הוא 16,200 שקל, דהיינו הוא מקבל רק 30% יותר. זוהי דוגמה מייצגת לתנאי ההעסקה של כל השוטרים ובפרט של הנגדים, הוא טוען. המדינה פסחה דווקא על השוטרים הוותיקים והמנוסים ואינה ממלאת את חובתה לדאוג להם לתנאים ראויים. על-פי העתירה, אלפי שוטרים תרמו לייצוגו של וקנין בידי משרד עורכי הדין פישר - מן המשרדים הגדולים והמובילים בישראל - ובכך הביעו את תמיכתם בהגשתה. עוד נאמר כי לאורך השנים הגיעו לבתי הדין לעבודה אלפי תביעות פרטניות של שוטרים, המלמדות כל כשלון המנגנונים שנועדו לפצות אותם על איסור ההתארגנות. העתירה הוגשה באמצעות עוה"ד שי תקן, עמית בכלר, נוי פלג ושרון מרגוליס.