המאמצים להצלת המיזם השאפתני ביותר של היבשת נתקלו בקשיים משמעותיים. פרויקט ה-FCAS, שנועד להחליף את מטוסי ה"רפאל" וה"טייפון", הפך מזירה של שיתוף פעולה ביטחוני לשדה קרב תעשייתי יצרי, המאיים על העצמאות האסטרטגית של אירופה מול ארה"ב וסין. למרות הצהרותיו של הנשיא עמנואל מקרון כי "הפרויקט אינו מת", המציאות בשטח מעידה על קיפאון מסוכן. המחלוקות המרכזיות, שהיו אמורות להיפתר עוד בסוף שנת 2025, נותרו פתוחות ומונעות את המעבר לשלב הבא בבניית המדגים הטכנולוגי. נקודות המחלוקת המרכזיות בפרויקט המשא-ומתן בין הצדדים נתקל בקשיים משמעותיים סביב מספר סוגיות ליבה שנותרו ללא פתרון מוסכם. להלן מוקדי הסכסוך המאיימים על המיזם היוקרתי:

• דרישת דאסו לשליטה בלעדית: מנכ"ל דאסו, אריק טראפייה, עומד על דרישתו למעמד של קבלן ראשי עם סמכויות ניהוליות מלאות על מרכיב המטוס המאויש (NGF). החברה דורשת נתח עבודה של כ-51% ומסרבת למודל של "ניהול משותף" עם איירבוס הגרמנית.

• הגנה על קניין רוחני (IP): צרפת מסרבת לחלוק טכנולוגיות טיסה קריטיות וסודות מסחריים שפותחו עבור ה"רפאל". מנגד, גרמניה טוענת כי ללא שיתוף מלא במידע, תעשיית התעופה שלה תהפוך לקבלנית משנה פשוטה ותאבד מידע טכנולוגי חיוני.

• משבר אמון אסטרטגי: בפריז זועמים על החלטת ברלין לרכוש מטוסי F-35 אמריקניים למשימות גרעיניות של נאט"ו, ורואים בכך הוכחה לחוסר מחויבות גרמנית לעצמאות ביטחונית אירופית. מנגד, איגודי העובדים בגרמניה קראו לאחרונה לפרוש מהפרויקט ולהקים מיזם עצמאי.

• התחרות מול ה-GCAP: בעוד פרויקט ה-FCAS תקוע בדיונים משפטיים, הפרויקט המתחרה של בריטניה, איטליה ויפן (GCAP) מתקדם במהירות. המדינות המשתתפות בו הקימו לאחרונה מיזם משותף, מה שמגביר את החשש כי אירופה תישאר מאחור ב-מרוץ לדור השישי.

העיכובים הנוכחיים כבר דחקו את מועד הטיסה הראשונה לסוף העשור, והכניסה לשירות מבצעי של המטוס ב-2040 נראית כעת כיעד שאפתני מדי. בלא הכרעה פוליטית מיידית בין המנהיגים בפריז ובברלין, הפרויקט עלול להתפרק למרכיבים נפרדים או להינטש כליל לטובת פתרונות לאומיים מצומצמים.