שליש מתושבי ישראל חיים ללא מיגון תקני מפני ירי טילים, ובפועל נשענים על מרחבים שאינם קיימים, אינם נגישים, או אינם זמינים בזמן התרעה. תמונת המצב, המבוססת על אומדני פיקוד העורף שעובדו בידי מבקר המדינה, ממחישה פער שמקורו לא רק בהנדסה, אלא במדיניות: מיגון מלא הושג במקום שבו המדינה מימנה באופן ייעודי, בעוד שבשאר הארץ הפתרון נדחף בעיקר אל שוק הדיור, אל כדאיות יזמית ואל משמעת תחזוקה מקומית. על-פי הנתונים: 46% מהתושבים מתמגנים בממ"ד או ממ"ק, 16% במקלט פרטי משותף, 5% במקלטים ציבוריים, ואילו 33% שהם כ-3.19 מיליון בני אדם מוגדרים ללא מיגון תקף כלל. החור שבאסדרה: דירות שנפלו בין הכסאות חובת הקמת ממ"ד (או ממ"ק) נקבעה כתנאי להיתר בנייה החל משנת 1991, בעוד שהכלים המרכזיים של התחדשות עירונית הותאמו מלכתחילה לבניינים שנבנו לפני 1980. התוצאה היא “אזור אפור” תכנוני: דירות שנבנו בין 1980 לתחילת שנות ה־90 אינן נכללות ככלל בתמ"א 38, אך גם לא בהכרח נהנות ממיגון דירתי חובה, מה שמציב אוכלוסיות שלמות בתווך בעייתי מבחינת מיגון ביתי. זה אינו פרט טכני, אלא שכבת סיכון: קבוצת דיור שנולדה בעשור “הלא נכון” מבחינת האסדרה, ונדרשת למצוא פתרונות אחרים בזמן אמת. מיגון קיים, אבל לא תמיד שימושי או נגיש גם כאשר קיים מרחב מוגן, הוא אינו בהכרח נגיש. התקנות המחייבות התאמות נגישות נקבעו רק בשנת 2016, ולכן ממ"דים רבים אינם מותאמים למתניידים בכסאות גלגלים. גם מקלטים ציבוריים, לפי המסמך, אינם נגישים על-פי רוב. לכך מצטרף גורם הזמן: אוכלוסיות שמוגבלות בניידות עשויות להתקשות להגיע למרחב מוגן בזמן ההתרעה, בין אם מדובר במקלט משותף בבניין ובין אם במקלט ציבורי. אחריות ותחזוקה: החוק קיים, האכיפה תלויה המסמך מחדד שהאחריות לתחזוקת מיגון בדירות פרטיות היא על בעלי הדירה, ובמרחבים שהם רכוש משותף האחריות מוטלת על ועד הבית. תחזוקת מקלטים ציבוריים היא באחריות הרשויות המקומיות. כאן מצוי פער שכדאי להציף: כאשר ועד בית אינו מתחזק את המקלט המשותף, הרשות המקומית מוסמכת לדרוש ממנו לעשות כן . זהו כלי קיים, והשאלה הציבורית המתבקשת היא עד כמה הוא מופעל בפועל, במיוחד בשכונות חלשות ובבניינים ללא ועד פעיל. התחדשות עירונית: פתרון שמתקדם בעיקר במקום שיש ביקוש המדיניות הלאומית מחוץ לאזורים שבהם המדינה מימנה ישירות נשענת בעיקר על מודל שוק באמצעות התחדשות עירונית ותמ"א 38. אלא שלפי נתוני הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, בשנים 2024-2005 חוזקו ואוכלסו בפועל כ־3,900 מבנים בלבד, כ־5% מהמבנים שהיו רלוונטיים לתוכנית, ורובם בוצעו באזורי הביקוש, בעיקר במחוזות תל אביב והמרכז. בצפון התקבלה כבר ב־2018 החלטה על תוכנית “מיגון הצפון”, אך יושמה באופן חלקי ביותר וקצב המיגון היה איטי, בין היתר בשל הקצאה שאינה מלאה של התקציב שעליו הוחלט . גם בהחלטות מאוחרות יותר, המסמך מציין כי עד כה לא נרשם גידול מספק במספר התושבים שיש להם מיגון ביתי.