מוג'תבא חמינאי, בנו השני של עלי חמינאי, הפך בשנים האחרונות לאחת הדמויות המשפיעות והשנויות במחלוקת בצמרת השלטון בטהרן. אף שבאופן רשמי הוא מחזיק בתואר איש דת בדרגת חוג'ת אל-איסלאם, כוחו האמיתי נובע מהשליטה המוחלטת שהוא מפעיל מאחורי הקלעים על "בית המנהיג" (בית-י רהברי). מדובר במנגנון המנהלי והפוליטי העצום המקיף את אביו, ודרכו עברו כל המינויים הרגישים וההחלטות האסטרטגיות במדינה.
השפעתו של מוג'תבא לא הייתה מוגבלת רק לניהול סדר היום של המנהיג העליון, אביו עלי חמינאי. הוא יצר קשרים הדוקים ועמוקים עם צמרת משמרות המהפכה, ובעיקר עם ארגון המודיעין שלהם. קשרים אלה העניקו לו יכולת השפעה ישירה על מנגנוני הביטחון ועל הכלכלה האירנית, הנשלטת ברובה על-ידי גופים המקורבים לשלטון. מבקרי המשטר טוענים כי הוא היה מעורב ישירות בדיכוי אלים של תנועות מחאה, החל מ"המהפכה הירוקה" בשנת 2009 ועד למחאות האחרונות נגד המדיניות הכלכלית והחברתית של המשטר.
לאחר שאביו, עלי חמינאי, חוסל (יום שבת, 28.02.26), נכנסה המערכת הפוליטית בטהרן למערבולת של מאבקי ירושה. ועתה מתמודדים כמה אישים על מקומו, כאשר מוג'תבא ניצב במרכז הזירה כמי שמנסה לשמר את עוצמת השושלת. הגוף המוסמך להכריע בסוגיה הוא מועצת המומחים, המורכבת מ-88 איש, רובם ככולם כוהני דת, והם אלו שייקבעו מי יהיה המנהיג הבא של הרפובליקה האיסלאמית.
מסלול ההכשרה לירושה
בשנים האחרונות גבר העיסוק הציבורי והבינלאומי באפשרות כי מוג'תבא מסומן כיורשו העתידי של אביו. למרות שהחוקה באירן אינה קובעת העברת שלטון בירושה, המהלכים בשטח מצביעים על הכנה מדוקדקת לקראת הרגע שבו המועצה תידרש להצביע:
- השדרוג הדתי: מוסדות הדת בקום החלו להתייחס אליו בשנים האחרונות בתואר "אייתוללה", צעד הכרחי מבחינה הלכתית כדי שיוכל לכהן כמנהיג עליון בעתיד.
- שליטה במוקדי כוח: מוג'תבא חולש על תקציבי עתק ועל מערכת הקשרים עם המיליציות הפרו-אירניות בעירק, בלבנון ובסוריה, מה שמחזק את מעמדו בעיני הממסד הביטחוני.
- סילוק מתחרים: פרשנים פוליטיים מצביעים על כך שדמויות שהיו עלולות לאיים על מעמדו נדחקו הצידה או נחלשו פוליטית, מה שמותיר את הזירה פנויה עבורו מול חברי המועצה.
דמותו של מוג'תבא מעוררת חשש גם בתוך אירן פנימה, שכן היא מייצגת את המעבר ממשטר דתי-מהפכני למעין מונרכיה דתית המבוססת על נאמנות משפחתית וצבאית. עבור המערב והעולם הערבי, עלייתו האפשרית לשלטון מבשרת על קו נוקשה ושמרני עוד יותר, המבוסס על תפיסת עולם ביטחונית קיצונית ועל הידוק הקשר עם הגורמים הקיצוניים ביותר במזרח התיכון.
השאלה המרכזית שנותרה פתוחה היא כיצד יגיב הציבור האירני והמועצות הרשמיות להיעלמותו של חמינאי האב. בעוד שמוג'תבא מחזיק בכוח צבאי ומודיעיני עצום, הלגיטימציה הציבורית והדתית שלו נותרה שברירית, דבר שעלול להוביל למאבקי כוח פנימיים אלימים מול יתר המועמדים ברגע האמת של העברת השלטון בטהרן.