חיסולו של עלי חמינאי מסמל את ההצלחה האופרטיבית המסחררת של המהלומות האמריקניות והישראליות על אירן, אך ההעברה המסודרת של השלטון מלמדת שהמבצע אינו מצליח להשיג את מטרותיו הפוליטיות - סבור אקונומיסט. כאשר מפעילים עוצמה שכזאת, חייבים להגדיר מה רוצים, כי מטרות מלחמה מכווינות אותה, מגדירות את הסכנות וקובעות כיצד היא מסתיימת.
מטרתה של ישראל ברורה: לחסל את הסכנות מצד אירן. לעומת זאת,
דונלד טראמפ והקבינט שלו הציגו שורה של מטרות משתנות: הטילים, הגרעין, המשטר, הגנה עצמית, חיסול חשבונות. מבחינה פוליטית, הערפול מעניק לטראמפ אפשרות תמרון. מבחינה אסטרטגית, זוהי החולשה הגדולה ביותר של מבצע "זעם אפי".
התוצאה היא מלחמה בפיצול אישיות. היבט אחד הוא מבצעי. ארה"ב וישראל חיסלו את הצי האירני וקרקעו את חיל-האוויר, כותשות את יכולות הטילים והתעשיה הביטחונית, ושמות על הכוונת את המשטר ומשרתיו האכזרים. העליונות האווירית מאפשרת להן ללחום כרצונן, הן מגנות בהצלחה על הבסיסים האמריקניים והערים הישראליות, ונכון לעכשיו יש מספיק מיירטים.
היבט שני הוא פוליטי ונובע מהאסטרטגיה האירנית: הישרדות תהיה ניצחון. כרגע היא מצליחה. המשטר רחוק מלקרוס והוא מסלים את המלחמה ביריות לכל עבר. אירן שואבת מדינות נוספות למערכה, הן בהתקפותיה על מדינות המפרץ והן בפעילות חיזבאללה בלבנון. היא ניסתה לחסום את מצר הורמוז, פגעה בתשתיות נפט (כולל מתקן הנזלת הגז הגדול בעולם ובבית הזיקוק הגדול בסעודיה) והמחירים זינקו. המשק העולמי עלול להיפגע: אם מחיר הנפט יגיע ל-100 דולר לחבית, הצמיחה תקטן ב-0.4% והאינפלציה תעלה ב-1.2%.
היבט שלישי הוא כאוס אפשרי בתוך אירן. כ-40% מבין 93 מיליוני האירנים משתייכים למיעוטים אתניים. האביב הערבי הראה כיצד מדינות מתפרקות. ארה"ב וישראל לוחצות על המשטר באמצעות תמיכה בהתקפות כורדיות – רעיון חסר אחריות, העלול להוביל להתפרצות לאומית פרסית או למלחמת אזרחים, מזהיר אקונומיסט. אולי זה לא אכפת לטראמפ, אך הוא לא יוכל להתעלם אם ההשלכות יזלגו למדינות המפרץ, טורקיה, סוריה ועירק.
הסכנה היא שטראמפ לא יסוג כל עוד השווקים והסקרים מונעים ממנו את ההוקרה לה הוא שואף – ומצב זה עלול להימשך כאשר אירן מסוגלת לירות מדי פעם טילים וכטב"מים. רק שליש מהאמריקנים תומכים במלחמה (90% תמכו בפלישה לאפגניסטן ב-2001) והבוחרים לא אוהבים התייקרות של הבנזין. טראמפ עלול להתפתות להשיג ניצחון בהפצצות שיחסלו את המשטר, אך לא בהכרח יצליח. ובינתיים, כל הסיכונים ימשיכו לפגוע במזרח התיכון ובכלכלה העולמית.
טראמפ ייטיב לעשות אם יצמצם את יעדיו לכרסום היכולות הצבאיות של אירן – ולשם כבר כמעט הגיע. יש שיטענו שזו תהיה רק חצי עבודה. הותרתו של המשטר כחיה פצועה תשבור את ליבו של האירנים המדוכאים. אפילו אם טראמפ ירצה שלום, אירן עלולה להמשיך להילחם לפחות זמן מה. המשטר עשוי לסרב לעסקת גרעין, אם יגיע למסקנה שהפצצה היא הגנתו היחידה, ואז ייתכן שיהיה צורך במערכה נוספת. אבל עדיף לארה"ב להכריז על ניצחון מוקדם מאשר לזחול מותשת ממלחמה בלתי אהודה.
אלו הם פירות גישתו האימפולסיבית של טראמפ. לפני המלחמה, המשטר היה חלש יותר מאשר אי-פעם ועשוי היה ליפול בלא אף פצצה אמריקנית. ייתכן שמזלו של טראמפ ישחק לו, אבל סביר יותר שיהיה עליו להתמודד עם כאוס איזורי או עם שליט קיצוני חדש. טראמפ מפעיל כוח כאשר הוא מזהה חולשה – וזה מסוכן. ארה"ב זקוקה לאסטרטגיה באירן כמו בעולם כולו.