המדינה אינה נושאת באחריותם למותם של שני ילדים בדואים, אשר שיחקו בנפל של קליע וגרמו להתפוצצותו. כך קובעת (12.3.26) שופטת בית המשפט העליון, גילה כנפי-שטייניץ, בדחותה את ערעור משפחתם של הילדים על דחיית תביעתה בבית המשפט המחוזי בירושלים. שני הילדים, בני 11 ו-6.5, נהרגו באפריל 2017 לאחר שהיכו בפטיש על נפל קליט מטול בקוטר 40 מ"מ ליד ביתו של אחד מהם. המשפחה טענה, כי המדינה התרשלה כאשר לא מנעה את הגעת הנפל משטחי האש של צה"ל. בית המשפט המחוזי (חגית מאק-קלמנוביץ) קבע שהמדינה אינה צריכה להוכיח שלא התרשלה, וגם אם הייתה צריכה - היא הוכיחה שלא התרשלה. כנפי-שטייניץ אומרת כי מדובר במקרה בו קיימת חזקה לפיה המדינה התרשלה ולכן הנטל עובר אליה - להוכיח שלא התרשלה. זאת, בשל הוראת פקודת הנזיקין "ולפיה בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על-ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על-ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר - על הנתבע הראיה שלא הייתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה". כל רכיבי הסעיף חלים על נפל אשר נורה בידי צה"ל, כפי שאירע במקרה זה, קובעת כנפי-שטייניץ. "המדינה היא הגורם הממונה ובעל השליטה על החימוש הצה"לי, על האימונים בו ועל הטיפול בנפלים, וככזו היא הממונה על נפלי תחמושת הנותרים בשטחי האימונים. אף הסיכון הגלום בנפל - סיכון בו מכירה המדינה - מצדיק להטיל את הנטל על שכמה". גם שיקולי מדיניות משפטית תומכים בהעברת הנטל למדינה: היא יכולה למזער את הנזק, ועלויות המניעה הנדרשות ממנה נמוכות בהרבה מהנזקים. כנפי-שטייניץ ממשיכה וקובעת, כי המדינה הוכיחה שלא התרשלה במקרה זה: יש לצה"ל נוהל סביר לטיפול בנפלים, אשר יושם בשטח. היא דוחה את הטענה לפיה על המדינה לגדר את שטחי האש בנגב (מיליוני דונמים): תהיה זו פגיעה בערכי טבע ונוף, שיבוש סדרים אקולוגיים ומעבר של בעלי חיים ותמנע מהציבור את האפשרות לטייל בהם כאשר לא מתקיימים אימונים. השופטת רות רונן מוסיפה, כי את אחריותה של המדינה יש לבחון בקנה מידה של רשלנות רגילה ולא של אחריות מוגברת, ו"על המדינה להוכיח שהיא לא התרשלה הן ביחס לתוכנם של הנהלים שעניינם איתור וסילוק נפלים, הן ביחס לאכיפתם בפועל". הנהלים מספיקים והטלת אחריות מלאה לניקוי השטח מנפלים, תהיה יקרה מאוד ותשבש את אימוני צה"ל. השופט עופר גרוסקופף מציע שהמחוקק ישקול להסדיר פיצוי במקרים כאלה בלא שהמדינה תודה באחריותה, כפי שעשתה במקרים אחרים. כך היא תוכל "לקבוע את התנאים לתשלום הפיצוי, את החריגים לזכות הפיצוי, ואת היקף החבות הכספית - ועל-ידי כך תחסוך לעצמה (ולניזוקים) את חוסר הוודאות והסיכון המוגבר הכרוכים במנגנון האחריות הקיים - המבוסס על קביעת רשלנות, שהיא בגדר הכל או לא כלום". את המערערים ייצגו עוה"ד יוסי גוטגליק ויהודה איטן, ואת המדינה - עו"ד מלי אומיד-ברגר.