בית המשפט העליון דחה (יום ה', 12.03.26) את ערעורם של הורי קטין מהפזורה הבדואית שנהרג בפיצוץ נפל תחמושת, וקבע כי המדינה אינה נושאת באחריות נזיקית לאסון. פסק הדין המפורט, שנכתב על-ידי השופטת גילה כנפי-שטייניץ, משרטט את גבולות האחריות של מערכת הביטחון כלפי נפלים המצויים בשטחי אש, וקובע כי למרות הטרגדיה האיומה, לא הוכחה התרשלות מצד הצבא.

• פסק הדין המלא (ע"א 8783/23)

במרכז הפרשה עומד אירוע קטלני ומטלטל: בערבו של יום 25.4.2017, אירע פיצוץ עז בשטח אחד מיישובי הפזורה הבדואית בנגב. תוצאותיו של הפיצוץ היו טראגיות: שני ילדים, המנוח בן ה-6.5 ובן דודו בן ה-11, קיפחו את חייהם. בדיעבד התברר כי השניים שיחקו בתחמושת מסוג קליע מטול 40 מ"מ בסמוך לבית. בזירה נמצא פטיש מתכת עם סימני פיוח, המעיד כי הפיצוץ נגרם מהלמות הפטיש על הקליע. הגלגולים המשפטיים והכרעת העליון הורי המנוחים הגישו תביעות נזיקין נגד המדינה בערכאות שונות. בעוד שתביעה אחת נדחתה במקור במחוזי, תביעה שנייה (של עזבון בן הדוד) התקבלה תחילה בבית משפט השלום, אך בוטלה בערעור והוחזרה לדיון מחדש שבו נדחתה לבסוף בשנת 2024. את המערערים ייצגו עו"ד יוסי גוטגליק ועו"ד יהודה איטן. בשם המדינה טענה עו"ד מלי אומיד ברגר, ואת ידידי בית המשפט ייצג עו"ד יניב גביש.

• העברת נטל ההוכחה: השופטת כנפי-שטייניץ קבעה כי מאחר שמדובר ב"דבר מסוכן", נטל ההוכחה עובר למדינה להראות שלא התרשלה. בניגוד לדעת המחוזי, העליון קבע כי המדינה נותרה ה"ממונה" על הנפל גם אם הוא הוצא משטח האש על-ידי גורם זר.

• הוכחת היעדר התרשלות: השופטים קבעו כי המדינה עמדה בנטל זה. הוכח כי צה"ל פועל לפי נוהל סריקה סביר (הוראה 5.2), הכולל סריקות לפני ואחרי אימונים וסריקות רבעוניות מקיפות.

• גבולות האחריות: בית המשפט קבע כי דרישה לניקוי הרמטי של מיליוני דונמים של שטחי אש היא בלתי ישימה מבחינה תקציבית ומבצעית, וכי גידור השטחים אינו מעשי ואף פוגע באינטרסים ציבוריים כמו שמירה על שטחים פתוחים.

הקשר הסיבתי והתערבות גורם זר סוגיה משפטית מרכזית הייתה השאלה האם העובדה שהנפל הועבר משטח האש ליישוב על-ידי אדם אחר מנתקת את אחריות המדינה.

• מבחן הסיכון: השופטת כנפי-שטייניץ דחתה את עמדת המדינה וקבעה כי הקשר הסיבתי לא נותק. היא הבהירה כי הסיכון שילדים ישחקו בנפלים המצויים בשטח פרוץ הוא בדיוק הסיכון שצה"ל צריך לצפות.

• שיקולי מדיניות: נקבע כי אין להעניק למדינה פטור מאחריות רק בגלל שהנפל "התגלגל" לידיים אזרחיות, שכן הדבר עלול להחליש את התמריץ לסרוק ולנקות את שטחי האש.

הביקורת של השופט גרוסקופף השופט עופר גרוסקופף הצטרף למסקנה המשפטית לפיה לא הייתה רשלנות, אך הביע תחושת אי-נוחות מהתוצאה החלוקתית שבה המשפחות נותרות ללא פיצוי.

• חוסר צדק חלוקתי: גרוסקופף ציין כי הדין הנזיקי הקיים, המבוסס על אשם, מותיר את הנזק אצל הניזוק האקראי (המטיילים או ילדי הפזורה), למרות שהפעילות הצבאית משרתת את כלל הציבור.

• קריאה למחוקק: הוא קרא למדינה להסדיר בחקיקה מנגנון פיצוי של "אחריות ללא אשם", בדומה לחוק נפגעי חיסונים, כדי לחסוך מהניזוקים את הצורך להוכיח רשלנות בלתי אפשרית בתיקים מעין אלה.

• סיכום כואב: השופטים הביעו תנחומים למשפחות על האובדן הנורא, אך הדגישו כי במגבלות החוק הקיים, משלא הוכחה רשלנות - דין התביעה להידחות.

המדינה הוכיחה כי יישמה את הנהלים ברבעון שקדם לאירוע, ולפיכך נקבע כי נקטה באמצעים סבירים למניעת הסיכון, גם אם אלו לא הניבו תוצאה מושלמת של ניקוי השטח.