בית המשפט העליון קיבל בערעור אזרחי 4077/23 (יום ה', 19.03.26) את עמדת פקיד שומה רחובות וקבע כי עובדי חברת קונדויט בע"מ, שקיבלו דיבידנדים בגין מניות המוחזקות בנאמנות, יחויבו במס בשיעור של 25%. בכך הפך העליון את החלטת בית המשפט המחוזי שסבר כי יש להחיל על העובדים את שיעורי המס המופחתים (15%-20%) הקבועים בחוק לעידוד השקעות הון. השופטים שדנו בתיק, השופט דוד מינץ, השופטת יעל וילנר והשופט אלכס שטיין, קבעו כי סעיף 102 לפקודה מהווה הסדר ספציפי ושלם הגובר על הוראות חוק אחרות.

• מסמך: פסק דין ע"א 4077/23

השופט דוד מינץ, שכתב את פסק הדין, הסביר כי הזכות לקבלת דיבידנד היא חלק בלתי נפרד מהזכויות המוקנות מכוח המניה. לפיכך, ברגע שכספי הדיבידנד מועברים מהנאמן לידי העובד, מדובר באירוע מימוש לכל דבר ועניין. השופטים דחו את הפרשנות לפיה סעיף 102 שותק לגבי דיבידנדים, והבהירו כי מנגנון הנאמנות נועד להבטיח את תשלום המס המלא במועד היציאה מהקופסה המיסויית שיוצר הסעיף. בפסק הדין הודגש עקרון הניטרליות המיסויית, השואף למנוע מצב שבו החלטות עסקיות של חברה - כמו חלוקת דיבידנד לעומת צבירת רווחים - ישפיעו על חבות המס של העובד. השופט מינץ ציין כי חוק העידוד נועד לתמרץ השקעות הון חיצוניות, בעוד שעובד המקבל מניות במסגרת תגמול אינו נחשב למשקיע במובן הקלאסי של החוק. קביעה זו סוגרת פרצה שדרכה ביקשו נישומים ליהנות מכפל הטבות - גם דחיית מס לפי סעיף 102 וגם שיעור מס מופחת לפי חוק העידוד. השופטים התייחסו גם למהות המושג "נאמנות" וקבעו כי ראיית העובד כבעל זכות ישירה למס מופחת סותרת את מהות ההסדר המשפטי. לפי פסק הדין, הנאמן הוא בעל הזיקה לנכס ופירותיו, ולכן כל עוד המניות בנאמנות, הדיבידנדים נחשבים לחלק מנכסי הנאמנות. המסקנה היא כי העברת הדיבידנד ישירות לכיסו של העובד "מנפצת" את מעטפת הנאמנות ומחייבת התחשבנות מס מיידית לפי המסלול שנבחר מראש, ללא קשר לסטטוס החברה כמפעל מוטב. בעלי הדין: המערער - פקיד שומה רחובות; המשיבה - קונדויט בע"מ. עורכי דין: עו"ד יורם הירשברג (מייצג את המערער); עו"ד עמיחי פרי ועו"ד שלומי רגב (מייצגים את המשיבה).