הוויכוח על הגבריות בארצות הברית אינו עוד דיון תרבותי שולי - אלא מוקד עימות עמוק הנוגע לשאלות יסוד של זהות, חינוך וסמכות. מאמר דעה שפורסם ב־Fox News מציג טענה ברורה: לאורך שנים נבנה דפוס מקובע שלילי כלפי גבריות מסורתית, וכי השיח על "גבריות רעילה" משמש גם ככלי בזירה הציבורית הרחבה. לפי כותב המאמר, פרנק מיניטר, התרבות הפופולרית - ובעיקר תעשיית הבידור - הציגה שוב ושוב דמויות גבריות מגוחכות, חלשות או חסרות אחריות. לדבריו, אין מדובר רק בייצוגים מקריים, אלא במגמה מתמשכת שמערערת על דמותו של הגבר המסורתי ועל מקומו בחברה. הטענה: משיח ערכי למהלך בזירה הציבורית מיניטר סבור כי השלב הבא היה הרחבת הדיון באמצעות המושג "גבריות רעילה" - מושג שלטענתו משמש לעיתים כהכללה רחבה, המטילה דופי בתכונות המזוהות עם גבריות כגון אחריות, כוח ויכולת להגן. לטענתו, הצגת הגבריות כבעיה יוצרת בסיס להצעת פתרונות חינוכיים ומדינתיים, ובכך גם להשפעה על עיצוב תודעה. "הגדרת הגבריות כאיום יוצרת קרקע לנרטיב ציבורי", הוא כותב. עם זאת, מדובר בעמדה פרשנית מובהקת. תומכי השיח על "גבריות רעילה" טוענים מנגד כי אין כאן התקפה על גברים, אלא ניסיון להתמודד עם תופעות כמו אלימות, דיכוי רגשי ופערים חברתיים - ולהציע מודל רחב ומכיל יותר. השטח מאותת אחרת - הדור הצעיר מחפש דמויות אב לצד המחלוקת, נתונים שמובאים במאמר מעניקים זווית נוספת לדיון. סקר בקרב בני נוער בארה"ב מצביע על רצון ברור לראות יותר דמויות של אבות חיוביים בתקשורת. חוקרים מאוניברסיטת UCLA מציינים כי בני דור ה־Z והאלפא אינם מבקשים לבטל את מושג הגבריות, אלא להרחיב אותו כך שיכלול גם רגישות, אחריות משפחתית ויכולת לבקש עזרה. הממצא הזה משנה את מוקד הדיון: לא מאבק בין "גבריות" ל"היעדרה", אלא חיפוש אחר הגדרה מאוזנת יותר - כזו שאינה מוותרת על עוצמה, אך גם אינה מצמצמת אותה לדפוס אחד. מהי גבריות - בין דפוס מקובע להגדרה רחבה אחת הנקודות המרכזיות שעולות מהמאמר היא ההבחנה בין דימוי חיצוני לבין מהות. לפי מיניטר, גבריות אינה עניין של כוח פיזי או הופעה, אלא של אופי ותפקוד:

• אחריות - נכונות לפעול למען אחרים;

• מסוגלות - תפקוד תחת לחץ;

• חמלה - דאגה כנה לסביבה;

• יוזמה - נכונות להוביל גם ללא הכרה.

לטענתו, "גבריות אמיתית אינה רעילה - אלא חיונית לחברה מתפקדת". המשמעות הרחבה - שאלת הסמכות הדיון האמריקני אינו נותר בתחומי התרבות בלבד, אלא חוצה אל תחומי החינוך, המדיניות והזהות הלאומית. מדינות רבות עוקבות אחר השיח הזה, בין אם מתוך הזדהות ובין אם מתוך הסתייגות. בסופו של דבר, הקרב אינו על השאלה האם לגדל זקן או לנהוג במשאית, אלא על השאלה למי שייכת הסמכות להגדיר מהו "מודל ראוי" בחברה המערבית המשתנה.