בעיית הייצוג: מי קובע את עמדת המדינה המסמך מתייחס גם להסדר הייצוג המוצע, שלפיו הממשלה תוכל לקבוע את עמדת המדינה בהליכים משפטיים שאינם פליליים. לטענת הייעוץ המשפטי, הסדר זה עלול לרוקן מתוכן את עצמאות שיקול הדעת של היועמ"ש כאשר הוא מפעיל סמכויות שניתנו לו ישירות בחוק. כדי למנוע סתירה פנימית, מוצע להחריג במפורש את סמכויות היועמ"ש כמגן האינטרס הציבורי מהשפעת הממשלה. התייצבות בבתי משפט - תחת אישור ממשלתי סוגיה נוספת שנבחנת היא סמכות ההתייצבות של היועמ"ש בהליכים משפטיים. כיום, רשאי היועץ להתייצב כאשר קיים עניין ציבורי. אולם לפי ההצעה, אם המדינה מיוצגת על-ידי גורם אחר - היועמ"ש יידרש לאישור הממשלה כדי להתערב. במסמך נטען כי דרישה זו אינה מתיישבת עם תפקידו העצמאי, ומומלץ לאפשר לו לפעול לפי שיקול דעתו בלבד כאשר מדובר בהגנה על האינטרס הציבורי. בעיה מבנית: היעדר הבחנה בין התפקידים נקודה נוספת שמודגשת במסמך היא היעדר הבחנה ברורה בחקיקה הקיימת בין תפקידי היועמ"ש: ייעוץ, ייצוג ותביעה. פיצול התפקיד מחייב, לפי הייעוץ המשפטי, עבודת התאמה רחבה - לקבוע בכל אחד ממאות החוקים מי הגורם המוסמך להפעיל את הסמכות. לשם כך אף צורפו למסמך נספחים מפורטים הכוללים מיפוי של הסמכויות והצעה לסיווגן. בסיכומו של דבר, מסמך ההכנה אינו שולל את עצם הפיצול - אך מבהיר כי ללא התאמות עומק, קיים חשש ממשי לפגיעה בליבת תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה כשומר האינטרס הציבורי.