נשיא רוסיה,
ולדימיר פוטין, מגביר את הלחץ על האוליגרכים והמגזר העסקי בדרישה להזרים כספים ישירות לתקציב המדינה, זאת על-רקע הזינוק בעלויות הלחימה באוקראינה. במהלך הכינוס השנתי של איגוד התעשיינים והיזמים ברוסיה (RSPP) שנערך במוסקבה (יום ה', 26.03.26), מבהיר פוטין כי הציפייה מהמגזר העסקי היא להפגין "פטריוטיות כלכלית" ולסייע בנטל הביטחוני והחברתי.
הדרישה מגיעה בזמן שהגירעון התקציבי של רוסיה תופח והוצאות הביטחון לשנת 2026 מגיעות לשיא של כ-13 טריליון רובל. פוטין מדגיש בפני ראשי החברות הגדולות כי עליהם להשתמש ברווחי העתק שצברו, במיוחד במגזרי האנרגיה והמתכות, כדי לתמוך בתשתיות המדינה ובפרויקטים לאומיים. נשיא האיגוד, אלכסנדר שוקין, מציין כי המגזר העסקי מבין את גודל האחריות המוטלת על כתפיו בעת הזו.
רשימת בעלי ההון המרכזיים בכינוס
- אלכסיי מורדשוב: יו"ר חברת הפלדה "סברסטאל" (Severstal), המדורג כאיש העשיר ברוסיה ב-2026 עם הון מוערך של כ-39 מיליארד דולר.
- ולדימיר פוטנין: נשיא ענקית הכרייה "נורילסק ניקל" (Norilsk Nickel), המחזיק בהון מוערך של כ-29.7 מיליארד דולר.
- ואגיט אלקפרוב: מייסד ויו"ר לשעבר של ענקית הנפט "לוקויל" (Lukoil), אשר הונו נאמד בכ-29.5 מיליארד דולר.
- ולדימיר ליסין: בעל השליטה בקבוצת הפלדה NLMK, עם הון אישי המוערך בכ-25.5 מיליארד דולר.
- אלכסנדר דיוקוב: מנכ"ל "גזפרום נפט" (Gazprom Neft), זרוע הנפט של ענקית הגז הממשלתית, המנהל נכסי אנרגיה אסטרטגיים בשירות המדינה.
הידוק השליטה הממשלתית על המגזר הפרטי
הלחץ המופעל על ראשי המשק אינו מסתכם בבקשות מנומסות אלא מלווה באיומים מרומזים על הלאמה ורביזיה של תהליכי הפרטה. פוטין מבהיר בנאומו כי הכלכלה הרוסית נדרשת לעבור למתכונת של "גיוס מלא", שבה חברות לא יכולות להסתפק בצבירת רווחים בחו"ל בעוד המדינה מתמודדת עם סנקציות חסרות תקדים. ניסיון העבר מלמד, כי זו בקשה שלא ניתן לסרב לה. לפי נתוני משרד האוצר במוסקבה, הגירעון התקציבי כבר עובר את התחזיות המקוריות, וקרן העושר הלאומית מצטמצמת בקצב מהיר מהצפוי בשל הצורך לממן את פס הייצור הצבאי והתמיכה בחיילים ובמשפחותיהם.
בנוסף לדרישת המזומנים, הקרמלין דורש מהתאגידים לקחת אחריות ישירה על הגנת מתקניהם האסטרטגיים. חברות האנרגיה והפלדה נדרשות לרכוש ולתפעל מערכות לוחמה אלקטרונית והגנה אווירית מפני כטב"מים במימונן המלא, כחלק מהמאמץ להגן על בתי הזיקוק שהופכים ליעדים מרכזיים. האוליגרכים, שחלקם איבדו גישה לנכסים במיליארדי דולרים במערב, מוצאים את עצמם בלחץ כפול: מחד-גיסא סנקציות בינלאומיות המשתקות את עסקיהם הגלובליים, ומאידך-גיסא שלטון מקומי שרואה בהונם משאב לאומי זמין למימון המערכה הצבאית.