אישור ההסתייגויות לתקציב אינו מבטיח את העברת הכספים בפועל. כך עולה ממענה היועצת המשפטית לכנסת, עו"ד שגית אפיק, לח"כ מירב בן ארי (30.3.26), שמבהיר כי גם לאחר אישור חוק התקציב - הדרך למימוש הכספים עוד ארוכה ותלויה בשורה של הליכים משלימים. במוקד המענה עומדת הבחנה עקרונית: הכנסת קובעת את מסגרת התקציב והסכומים המותרים להוצאה, אך יישומם בפועל נתון בידי הממשלה ובהליכי הביצוע שלה. במילים אחרות - אישור הסתייגות אינו שקול להעברת כסף לחשבון היעד. משמעות אישור ההסתייגות לפי ההסבר המשפטי, הסתייגות שמתקבלת במליאה משתלבת בנוסח החוק הסופי. כלומר, מבחינה פורמלית - הסכום כבר נכלל בתקציב המדינה. אולם בפועל, מדובר רק בשלב אחד בתהליך. המסמך מבהיר כי ההסתייגויות שאושרו אף לא חרגו ממסגרת התקציב הכוללת, אלא בעיקר העבירו סכומים מתוך רזרבות קיימות של משרדי הממשלה אל סעיפים ייעודיים. הכסף קיים - אבל עדיין "על הנייר" עו"ד אפיק מדגישה כי יש להבחין בין קביעת סכום בתקציב לבין הקצאתו בפועל. גם לאחר אישור החוק, נדרשים משרדי הממשלה להשלים בדיקות והליכים פנימיים לפני שניתן יהיה להשתמש בכספים. במקרים שבהם מדובר בכספים קואליציוניים, נוסף תנאי משמעותי: יש לעמוד בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה בנוגע ליישום הסכמים פוליטיים בעלי משמעות תקציבית. מדובר במנגנון שנועד להבטיח שהקצאות אלה ייעשו בהתאם לכללי מנהל תקין. ייתכן צורך באישור נוסף גם לאחר השלמת עבודת הממשלה, לא בכל מקרה ניתן יהיה להשתמש בכספים מיד. אם תידרש העברה תקציבית - כלומר שינוי פנימי בחלוקת התקציב - יהיה צורך להביא את ההחלטה לאישור מוקדם של ועדת הכספים. דרישה זו מעוגנת בחוק יסודות התקציב, ומהווה שכבת פיקוח נוספת על השימוש בכספי ציבור. המענה המשפטי מחדד פער חשוב בין ההליך הפרלמנטרי לבין הביצוע בפועל: הכנסת מאשרת, אך הממשלה היא שמיישמת - ורק לאחר עמידה בכל התנאים הנדרשים. המשמעות המעשית היא כי גם הסתייגויות שעברו ברוב בכנסת אינן מבטיחות מימוש מיידי, ולעיתים אף לא מימוש בכלל, אם ההליכים המשלימים לא יושלמו.