האיום האירני המתמשך על חופש השיט במצר הורמוז מאלץ את מדינות המפרץ לבחון מחדש את אסטרטגיית ייצוא הנפט והגז שלהן. גורמים בכירים בתעשיית האנרגיה אישרו כי המדינות מקדמות תוכניות יקרות ומורכבות להקמת רשת צינורות חדשה שתאפשר הזרמת דלקים ישירות לים הערבי ולים סוף, תוך עקיפת המצר שדרכו עובר כ-20% מאספקת הנפט העולמית (יום ה', 02.04.26).
המשבר הנוכחי, שהוביל לעצירה כמעט מוחלטת של תנועת מכליות במצר במהלך חודש מרס (2026), חשף את הפגיעות העצומה של כלכלות האזור. בעוד שסעודיה הצליחה לשמור על רציפות תפקודית חלקית בזכות צינור "מזרח-מערב" המזרים נפט לנמל ינבוע בים סוף, מדינות אחרות כמו קטר וכווית נותרו תלויות כמעט לחלוטין בנתיב הימי המאוים.
חלופות אסטרטגיות למצור הימי
התוכניות הנדונות כוללות שדרוג תשתיות קיימות ובניית קווים חוצי גבולות חדשים:
- הרחבת קיבולת הצינור הסעודי "פטרו-ליין" לרמה של 7 מיליון חביות ביום, צעד שנחשב כעת ל"מהלך של גאונות" בראייה לאחור.
- הגדלת נפח ההזרמה בצינור "חבשאן-פוג'יירה" באיחוד האמירויות, המאפשר ייצוא נפט ישירות מהחוף המזרחי של המדינה לים הערבי.
- בחינת פרויקטים רב-לאומיים לחיבור שדות הנפט בעירק ובנסיכויות המפרץ דרך ירדן ועד לנמלי הים התיכון, כחלק מיוזמת המסדרון הכלכלי IMEC.
- הקמת מתקני אחסון תת-קרקעיים ענקיים בפוג'יירה, שצפויים להכיל מעל 60 מיליון חביות נפט עד סוף השנה (2026).
מורכבות פוליטית ועלויות עתק
הקמת תשתית עוקפת הורמוז אינה רק אתגר הנדסי אלא גם פוליטי וכלכלי. עלות בניית צינורות חדשים שיחצו את המדבר העירקי או הסעודי נאמדת ב-15 עד 20 מיליארד דולרים. פרויקטים אלו מחייבים הסכמים ארוכי טווח בין מדינות שלעיתים שרויות במתח פוליטי, וכן התמודדות עם איומי אבטחה של ארגוני טרור לאורך תוואי הצינורות היבשתיים.
המומחים מעריכים כי כדי להשיג עצמאות מלאה מהתלות במצר הורמוז, נדרשת תוספת קיבולת של כ-12 מיליון חביות ביום בצינורות יבשתיים. למרות העלות הגבוהה, נראה כי במציאות הביטחונית של 2026, מדינות המפרץ אינן רואות עוד בבניית הצינורות "אופציה" בלבד, אלא תעודת ביטוח הכרחית להמשך קיומן הכלכלי.