"העשייה השיפוטית מזמנת לו לשופט מפגש עם מציאות בה מעבר לדפי כתבי הטענות, נשמעת לה זעקת עשוק; לעיתים זו זעקה של ממש, שאינה מטאפורה, זעקה שכל-כולה תקווה שלא תפגוש חלילה אוזן ערלה. תקווה זו נשמעת מבעד לדפי העתירה שלפנינו לאורכה ולרוחבה; ולכך אשיב - יש קול, יש עונה ויש קָשֶׁב". כך אומר (18.9.25) שופט בית המשפט העליון, יוסף אלרון, בסיום פסק הדין שפרסם עם פרישתו בגיל 70. מדובר בעתירה של האגודה לזכויות האזרח נגד משרד הרווחה ומרכז השלטון המקומי. במוקד העתירה ניצבה "ועדה לתכנון, טיפול והערכה", המתכנסת כאשר נכשלים ניסיונות ההתערבות הראשוניים של גורמי הרווחה בעניינם של ילדים במצבי סיכון. מטרת הוועדה היא גיבוש תוכנית טיפולית לילד ולמשפחה. תוכנית זו כוללת לעתים שימוש באמצעים מרחיקי לכת, כגון השמה חוץ-ביתית של הילד, והיא הופכת לישימה בהסכמת ההורים והקטין, או, בהעדר הסכמה, לאחר אימוץ התוכנית על-ידי בית המשפט. בעת הגשת העתירה, ההנחיות המסדירות את פעילות הוועדה מנעו מההורים ייצוג על-ידי עורך דין בדיונים המתנהלים במסגרתה. אלרון קובע חד-משמעית, כי שלילת זכות הייצוג אינה עומדת באמות המידה שהדין דורש. לכן, העתירה התקבלה (בהסכמת השופטים אלכס שטיין וגילה כנפי-שטייניץ) ובג"ץ קובע שיש לאפשר להורים ייצוג בדיוני הוועדה. לדברי אלרון, "העתירה פתחה עבורנו צוהר לעולמן של משפחות אשר גורלן לא שפר עליהן. משפחות שנדרשו באחת להתדיינות באשר לעתיד ילדיהן. הדיון בעתירה חשף את מצבן הקשה של אותן משפחות שילדיהן מצויים במצבי סיכון, ועתה נדרשים גורמי הרווחה להכריע, הכרעה קשה מנשוא, אם יוצאו מחיק משפחתם". אלרון קובע, כי שלילת זכות ההורים לייצוג נעשית בחוסר סמכות, פשוטו כמשמעו. הוראות התקנון לעבודה סוציאלית, בהיותן הנחיות מינהליות, אינן מקיימות את דרישת ההסמכה, שהיא מהדרישות היסודיות בשיטת המשפט הישראלית. הדברים מקבלים משנה תוקף בראי החשיבות האדירה שיש למתן ייצוג משפטי להורים שעניין ילדיהם נדון בוועדות - הורים שפעמים רבות נמנים על השכבות החלשות ביותר בחברה הישראלית. "מדובר בתמונה מדאיגה למדי, המעלה חשש כבד לעוולות שנגרמים להורים כעניין שבשגרה - כך שהמצב הנוכחי שנהג ערב העתירה אינו יכול להיוותר על-כנו", קובע אלרון. פסק הדין עומד על חשיבותו ומרכזיותו של עיקרון חוקיות המינהל; על יסודותיה של הזכות להליך הוגן ושל זכות הייצוג הנגזרת ממנה; על משמעותה של מתן הסכמה מדעת; ועל החשיבות שבהפעלת סמכות מינהלית רק לאחר שגובשה תשתית עובדתית מספקת. אלרון אומר: "פסק דין זה חתם עבורי עשייה שיפוטית ארוכת שנים. כאשר ניצב אנכי כעת בסיום הישורת האחרונה של דרך ארוכה זו, אני יכול להעיד כי הסוגיות החברתיות שעוררה העתירה, נמנות על אלה שנגעו בליבי יותר מכל. השפעת המשפט על החברה, ורתימתו לשם הגנה על האוכלוסיות המוחלשות ביותר בה, היו עבורי מצפן שיפוטי כל אימת שישבתי בדין. פסקי דין דוגמת פסק דיננו בעתירה זו, מגשימים את התפקיד המרכזי שנועד לבג"ץ בחקיקת היסוד של מדינת ישראל - מתן סעד למען הצדק, ובעיקר למען הגנה על זכויות הפרט".