הפסקת האש בין ישראל לחמאס שבירה, והתקוות לשלום במזרח התיכון הן מוקדמות. שלום בר-קיימא עודנו אפשרי, אך הדבר יחייב את ממשל טראמפ להשיק מיד יוזמה דיפלומטית רצינית בדרג בכיר. ביקוריהם של ג"ד ואנס ומרקו רוביו בישראל אינם מספיקים; המהירות הכרחית – כותב ג'יימס רובין, שהיה עוזר בכיר לשרי החוץ מדליין אולברייט ואנטוני בלינקן, בניו-יורק טיימס. אבן היסוד לכל הסכם שלום יהיה הקמתו והצבתו של כוח בינלאומי, אשר ימלא את החלל בתחום הביטחון ברצועה, יאפשר שלטון עצמי פלשתיני וימנע איומים על ישראל. מאוחר יותר, לאחר שהכוח ייצב את עזה, ניתן יהיה להתמודד עם הבעיות הפוליטיות כגון פירוק חמאס מנשקו. האמת הכואבת היא, שתוכנית טראמפ אינה כוללת את הפרטים החיוניים להפעלת כוח כזה ולשליטה בעזה. טוב שרוביו מדבר על החלטת או"ם שתאשר את הקמת הכוח, אך הדבר צריך היה להיעשות מיידית, שכן החלטה כזאת מצריכה שבועות של עבודה. בלא מנדט של האו"ם, קשה לשער שהכוח יוקם. רוביו צריך למו"מ על ההחלטה ולהתמקד בכך עד שמועצת הביטחון תאשר אותה. רובין מציין, כי בממשל ביידן עבד עם בלינקן וטוני בלייר על תוכנית לשליטה וביטחון בעזה, וסבור שחלקים חשובים מאותה תוכנית יכולים למלא את הפערים הנוכחיים. כדאי שהממשל יגייס את בלייר לעבוד עם פיקוד המרכז, כדי ליצור מטרות צבאיות וכללי פעילות, כך שהכוח הבינלאומי יוכל למנוע מחמאס להבריח שוב נשק לרצועה. הכוח גם יאבטח את הסיוע ההומניטרי ולאחר מכן את השיקום מפני בוזזים ופושעים. מה יקרה אם ישראל תזהה איום ותפעל בעזה? אנשי הכוח הבינלאומי לא ירצו להיות מזוהים עם פעילותה, ובלי אדם כמו בלייר הנהנה מאמון שני הצדדים, קרוב לוודאי שהתוכנית תקרוס. בלייר גם יוכל להתמודד עם רצונה של ישראל להיות מעורבת בהרכב הכוח, לאחר שהבהירה שאינה רוצה לראות בו את טורקיה. הכוח יהפוך מרעיון למציאות כאשר מדינה משמעותית תודיע שתוביל אותו; המועמדת האידיאלית היא אינדונזיה. פחותים הסיכויים שחמאס יתעמת עם חיילים ממנה או ממדינות ערב; סביר להניח שגם מצרים ואזרבייג'ן ישתתפו בו. אולם, המועמדות ירצו לדעת שהמשימה ניתנת להשגה, שלא ייקשרו לפעילות צבאית ישראלית ושחמאס לא יתערב בפעילות הכוח. צעד נוסף בהוכחת הרצינות יהיה במינויו של סגן מפקד אמריקני, שיוכל לתאם את המודיעין, הלוגיסטיקה, התחבורה ויתר המשימות שצבא ארה"ב יכול ליטול על עצמו. הצבת כוחות אמריקניים במפקדה בקריית גת היא צעד בכיוון הנכון, אבל מדינות ערב לא ירצו שמפקדת הכוח תהיה בישראל ולכן מצרים היא מיקום סביר. עם תוכנית ברורה, החלטת או"ם וזהותו של הרכיב העיקרי בכוח, יהיה קל בהרבה לאייש אותו ולהרחיב את אימון כוחות הביטחון הפלשתינים שבבוא היום יחליפו אותו. בלי צעדים אלו, המצב בעזה יתדרדר כאשר חמאס ינסה לשקם את כוחו. רבים בעזה כמהים לחלופה לארגון ולכיבוש הישראלי. כוח בינלאומי נותן לשני הצדדים את הדרוש להם: ביטחון לישראל, נסיגה ישראלית ודחיקת חמאס לשוליים לפלשתינים. רק לאחר מכן ניתן יהיה להתמודד עם השאלות הקשות: מי מבין הפלשתינים ישלוט בעזה? כיצד ייראה פירוק חמאס מנשקו? האם מועצת השלום של דונלד טראמפ באמת תעסוק בעבודה היום-יומית של פתרון הסכסוך המורכב ביותר בהיסטוריה המודרנית, כך שישראל תחוש בטוחה וסבלם של הפלשתינים יגיע לקיצו? נראה שממשל טראמפ לא חשב לעומק על שאלות אלה, סבור רובין. הניסיון מלמד שהתקדמות במזרח התיכון מחייב תשומת לב עמוקה, מתמשכת ומקצועית בדרגי הממשל הגבוהים ביותר.