היועצת המשפטית לממשלה, גלי מיארה, מבקשת מבג"ץ (5.2.26) להורות לשר המשפטים, לכנס את הוועדה לבחירת שופטים כדי לאייש עשרות תקנים בבתי משפט השלום ובבתי המשפט המחוזיים. לגבי בית המשפט העליון סבורה מיארה, כי על חברי הוועדה "לפעול בשקידה ובמהירות ראויה לקידום הליך בחירתם". מינוי שופטים לערכאות הדיוניות מצריך רוב רגיל (חמישה מבין תשעת חברי הוועדה), כך שנציגי השופטים, לשכת עורכי הדין והאופוזיציה יכולים למנותם גם שלא על דעתו של לוין - אך כינוס הוועדה מצוי בסמכותו. מיארה הגישה לבג"ץ את תגובתה לעתירת התנועה לאיכות השלטון, המבקשת להורות ללוין לכנס את הוועדה ולבחור שופטים לכל הערכאות; לוין מיוצג בנפרד. העתירה תידון בשבוע הבא (12.2.26). לוין אומר כי יכנס את הוועדה רק כאשר תהיה "הסכמה רחבה" על מינוי השופטים. בפועל, אי-כינוסה הוא חלק מהחרם שהטיל על נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, ומדרישתו למנות לעליון את ד"ר אביעד בקשי וד"ר רפי ביטון - להם מתנגדים שופטי העליון. לדברי מיארה, משמעות עמדתו של לוין היא, כי "לשיטתו, לכל אחד מחברי הוועדה, כולל לו עצמו, זכות וטו על מינוי שופטים, שאף אינה מוגבלת בזמן, בניגוד להוראות החוק ולתכליתו". לוין "אינו מכנס את הוועדה לבחירת שופטים לבחירת מועמדים לערכאות השונות במשך זמן ממושך, באופן המקנה לו וליתר חברי הקואליציה בוועדה זכות 'וטו' על מינוי שופטים לערכאות השלום והמחוזי, וזאת חרף מחסור מאסיבי בשופטים ופגיעה קשה ונמשכת בתפקוד מערכת בתי המשפט ובאינטרס הציבור ובעלי הדין". על-פי נתוני הנהלת בתי המשפט, אותם מביאה מיארה, חסרים כיום 44 שופטים ועד סוף השנה יתפנו עוד 21 תקנים. אשתקד נוספו 16 תקני שיפוט והשנה אמורים להתווסף עוד 19, כך שבסך-הכל יכולה הוועדה לאייש השנה 100 תקנים - למעלה מ-10% מכלל מספר השופטים. לכך מתווספים 50 תקנים שיהיה ניתן לאייש בשל מעברם של שופטים בין ערכאות. הנתונים מלמדים, כי "אי-כינוס הוועדה לבחירת שופטים והימנעות ממינוי שופטים למשך תקופה כה ממושכת גורמים לפגיעה קשה ומתמשכת בציבור: הם מעמיקים את המחסור הכבד ממילא בכוח אדם שיפוטי, מאריכים את משך ההליכים, ומכבידים על ניהול התיקים בכל הערכאות. תוצאות אלה פוגעות בפועל במימוש זכותו של הציבור לגישה לערכאות, וביכולתם של מתדיינים לממש את זכויותיהם, ומכאן גם באמון הציבור במערכת ובתפקודה התקין". לדעת מיארה, הימנעותו של לוין מכינוס הוועדה נוגדת את החוק ואת פסיקת בית המשפט העליון, שכן כבר נקבע שהוא אינו יכול להעניק משקל מוחלט ובלעדי לרצון להגיע להסכמה רחבה. "בפועל, משתמש השר בכוח השלטוני שנמסר בידו ובשיקול הדעת שנמסר בידו, כשר המופקד על מערכת המשפט מטעם הממשלה, כדי ליצור לעצמו ולרשות המבצעת, יש מאין, זכות וטו, שאינה מוגבלת בזמן, על בחירת שופטים, באופן שסותר את הוראות החוק ואת הפסיקה, ותוך פגיעה מאסיבית בתפקודה של הרשות השופטת", טוענת מיארה. המצב שונה לגבי מינוי שופטי העליון, שכן החוק מצריך הסכמה של שבעה מבין תשעת חברי הוועדה - ואין סיכוי להסכמה שכזאת. מיארה מזכירה, כי כיום מאושרים רק 11 מבין 15 התקנים בעליון, ולכן על חברי הוועדה לנקוט במהירות בכל צעד אפשרי כדי למנות שופטים נוספים. עם זאת, בשל הסיכוי הקלוש שהדבר ייעשה, היא נמנעת מלבקש מבג"ץ להורות ללוין במפורש לקדם את הבחירה. התגובה הוגשה באמצעות עוה"ד עמרי אפשטיין וענת גולדשטיין. לוין אומר בתגובה, כי טענותיה של מיארה שקריות. לדבריו, בקדנציה שלו מונו 200 שופטים, נוספו תקנים ונעשו מהלכים לייעול ההליך המשפטי ולהקלה על הציבור. "מזה תקופה ארוכה אני פועל על-מנת להביא להסכמות שיאפשרו מינוי שופטים, כפי שנעשה בהצלחה מאז תחילת הכהונה. זאת, באופן שלא ייעשו מינויים במחטף, אלא בהסכמות רחבות. "במקום להתעלות לגודל השעה, בוחרים חלק מחברי הוועדה לסרב לכל פשרה, ומטילים וטו על מינויים ראויים דוגמת בקשי וביטון, הן לבית המשפט העליון והן לערכאות אחרות. אמשיך לעמוד על כך שמינויים ייעשו באופן מגוון וללא פסילת מועמדים ראויים בגלל הרקע השונה ממנו הם מגיעים".