ססקצ'ואן

ספר חדש של סיפורים קצרים בהוצאת מרנגא, מביא לנו את שרון בוטאלה, סופרת נוספת, משלל הסופרות הקנדיות שצומחות מן השלגים בארץ הענק הזו. שתי סופרות קנדיות כבר עשו להם שם בכל העולם, בעשור האחרון, אחת מהן אליס מונרו קיבלה פרס נובל לספרות בשנת 2013. השנייה מרגרט אטווד שכבר תורגמה לעברית וזכתה, כמו מונרו לקהל מעריצים קוראי עברית כמו המעריצים בשפות הרבות להם תורגמו הספרים הקנדיים. ססקצ'ואן, נכתב על-ידי שרון בוטאלה. שם הספר נקרא על שם אחד הסיפורים שמקורו במחוז בשם זה, שהוא אחד המחוזות הגדולים בקנדה בעלת השטח העצום המצטיין בדלילות אוכלוסייה. ססקצ'ואן, על שמו של הנהר העובר בו, הוא מחוז חקלאי, בו מגדלים אלפי אקרים של דגנים ובקר בעשרות עיירות שקטות ומופנמות, אלה המולידות סופרות רגישת בעלות כשרון. שרון בוטאלה מחברת ספר חדש זה, חייתה שלשים ושלוש שנים באזור הכפרי של ססקצ'ואן, פרסמה כבר 16 ספרים ועשרות מאמרים היא בעלת תואר בספרות מאוניברסיטת המחוז. בוטאלה זכתה לפרסים ספרותיים רבים בקנדה מולדתה. אותו חוט של עצב עובר בספרה של בוטאלה כמו בספרים שקראתי של הסופרות מונרו ואטווד. זו מן הסתם השפעתו הנוגה של הטבע, שבו השלג הוא בעל נוכחות חזקה וקובעת. אלה הם החיים, עם רוחות קשוחות היוצרות אנשים קשוחים בעלי כושר הישרדות מופנמים שאינם מתלוננים. הטבע הזה יוצר מציאות של בדידות, באזורים הנרחבים של החקלאים. המשפחה היא עמוד התווך שאמור לתמוך בבן המשפחה עוד יותר מאשר בכל מקום אחר. כל אחד מהסיפורים מביא בגוף ראשון או גוף שלישי את הסיפורים הפשוטים, כל אחד מהם עולם ומלואו של אזרחי העיירות. נשים, שתלויות רגשית בהוריהן ובעליהן, בילדיהן, נעדרות תפנוקים, לעתים קשות יום. נשים של סוף המאה העשרים וראשית המאה ה-21, נאבקות על רגעי האושר על היציבות, על אהבה ובית. מה ההבדל בין הנשים של קנדה רעבות לאושר, לבין כל אישה אחרת, באשר היא?. אין הבדל אמיתי. הכמיהה היא אותה כמיהה, הגעגועים לאהבה הם אותם והכאב האנושי, הנשי קיים בכל מקום. רק הרקע אחר. אכזרי יותר בגלל המרחקים האקלים בגלל מיעוט הפיתויים והאפשרויות בעיירות המרוחקות מערים גדולות.

14 סיפורים מאת שרון בוטאלה

14 סיפורים, נוגעים ללב, מספרים על יחסי ילדים והורים, מתבגרים והורים, נישואי בוסר, זוגות שלא מתאימים, בגידות בנישואין, גרושים, אבלות, געגועים, חוסר הגשמה עצמית מאבק להגשמה עצמית. תמיד עם תיאורי הטבע החזקים אלה שהופכים את קנדה למקור אחר, של אותם סיפורי חיים שמסופרים דומה- אבל אחרת. וגם קורא שחי באזור הים התיכון, עם הרבה שמש, בלי שלג בכלל, עם אורח חיים בלתי חקלאי בעליל, יחוש קרבה, אל אותם נשים, המתארות את יחסי אלה עם אלו, יחסים שדומים בכל מקום בו יש אנשים ונשים. "היא חוזרת אל המקום בו היא נולדה, עם המרחבים של מישורי העשב הפתוחים, השדות נושאי היבולים, היערות הצפוניים העבותים, שפע האגמים והנהרות, טפילו דיונות של חול, אשדות הנהרות ומפלי המים. כשהיא מתבוננת למטה, היא חושבת אני יודעת את הסודות אני יודעת מה חשוב במקום הזה, אני יכלה להמשיך ולחפש מהו, אני יכולה להמשיך ולנסות להגיד את זה, לקחת אחריות על מה שאני יודעת. ....אבל כעת מנמיכים טוס לצורך הנחיתה, המטוס רועד וחורק נגד התנגדות האוויר ועוצמתו דוחפת אותה בחזרה אל המושב שלה. כאשר הם צוללים דרך שכבות של כחול רוטט, אל עבר המישורים הענקיים המסתוריים שמתחת, היא חשה נחשול בלתי צפוי, עמוק וחזק של הבנה, שעונה על הכל ואחרי שניה, מזהה אותו כשמחה טהורה". ססקצ'ואן, ע"מ 94. זהו הספר השני, של סיפורים קצרים כתובים על-ידי סופרות קנדיות של הוצאת מרנגא. הספר הקודם נקרא: " על תקווה ואהבה".