X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  ספרים
סיפורם של אזרח רומאי ועבד יהודי תחת שלטון האימפריה הרומית, מאת אלי אבידר
▪  ▪  ▪
אלי אבידר [צילום: איתן שוקר]

מאבקי כוח, תאוות שלטון, הפוליטיקה והפילוסופיה של האימפריה הרומית - הם הרקע לסיפורו של הנער יארניס, ולסיפור העפלתו מתחתית הסולם החברתי - לראשו.
"אִיקְטוּסְ" הוא רומן חניכה, סיפור גבורה, אהבה וידידות עמוקה בין מפקד הליגיון הרומי לעבד יהודי חכם. אבל מעל ומעבר לכל אלו - איקטוס היא יצירה אוניברסלית, העוסקת במנהיגות, בדרך התהוותה, בתנאים להבשלתהָ ובפניה השונים.
הרומן ההיסטורי "איקטוס", שולח את הקורא אל מסע מטלטל ורב עצמה של אחת התקופות המרתקות והאכזריות ביותר שידע האדם. לצד הדמויות המרשימות המאכלסות את דפיו, עולה וצומחת בין השורות דמותה של האימפריה הרומית, כפי שנתיניה חוו אותה. במהלכו של המסע מתעמת הקורא עם השאלה העתיקה, הבלתי פתורה: "איזה מן מנהיג אנחנו צריכים?"
על המחבר:
אלי אבידר הוא פובליציסט, פרשן מדיני, איש מערכת המודיעין ושירות החוץ בעבר והמגזר העסקי בהווה. פרסם את ספרו הראשון בשנת 2011, "התהום", ספר עיון המנתח את התנהלותה של ישראל במזרח התיכון, אשר הפך לרב מכר וכבר מכר כ-15,000 עותקים.
אבידר, בסגנונו הייחודי ואהבתו לחקר התהליך, מגיש לקוראים רומן היסטורי, המבוסס על מחקר מעמיק ונתמך בתחקיר היסטורי ובייעוץ מקצועי מרשים.

פרק 1

יָארֶנִיס הדף לצדדים את דלתות העץ הכחולות של האַטְרִיוּם וצעד פנימה ללא היסוס. מעולם לא זכה לראות אולם אירוח גדול כל כך - שלוש מאות רגל אורכו ושלוש מאות רגל רוחבו. פסלי שיש, ִידות מגולפות, שולחנות הגשה ופינות ישיבה ניצבו ברחבי החדר, שיכול היה לארח ברווחה יותר ממאה וחמישים אורחים. בכל פינה ניצבו גם מיטות הסבה ומהן נשפכו בנדיבות בדים צבעוניים על רצפת האבן.
ריח הקטורת ששלט באוויר סחרר את ראשו. הוא עלה מקערות שפוזרו ברחבי האולם ומתוכָן היתמרו חוטי עשן דקיקים המַדיפים ריח משכּר של לבונה. באחת מפינות החדר ניצבה במת עץ נמוכה, וכמה נגנים ישבו עליה והנעימו את זמנם של האורחים.
יָארֶנִיס התקדם לעבר הקצה המרוחק של האולם. שם, על מיטות הסבה, נחו התאומים, בניו של בעל האחוזה, שהפכו לפני זמן קצר לאֶחיו החורגים. הם נראו לו עסוקים בשיחה ערה עם שני נערים בני גילם, בעוד שעבדים ושפחות מתרוצצים סביבם לשרת אותם. בגב זקוף, בצעדים רברבניים כמעט, התקרב אל מקום מושבם של השניים, כשהוא מניף את יד ימינו לברכת שלום ובפיו המילים שהכין לעצמו לומר להם. אך לפני שהספיק להוציא הגה מפיו, ניתרו התאומים ממקומם והחלו לחבוט בו באגרופיהם בזעם עד שקרס לרצפה, שם שכב המום בעוד הם מקללים אותו קללות נמרצות ובועטים בו בפניו, בבטנו ובצלעותיו. כשהתעייפו מן הבעיטות, אחזו בגלימת הצמר שלגופו וגררו אותו על רצפת האבן כשם שגוררים גווייה, בעוד הנגנים שעל הבמה ממשיכים לנגן, כאילו דבר לא אירע.
לא כך תיאר לעצמו יָארֶנִיס את המפגש הראשון עם שני אחיו החדשים. בעיני רוחו הוא ראה את התאומים, כמוהו גם הם נערים מתבגרים, מקבלים אותו כאח. בדמיונו ראה את עצמו משתלב בחיי האחוזה הנוחים, וילה לֶטִיצְיָה - אחוזת האושר - כשהאציל, בעלה החדש של אמו, מעניק לו את שמו ומבטיח את עתידו.
"יוֹרֵאוּס הוא אציל רם מעמד ואין מעמדנו כמעמדו, חשוב שתבין זאת", אמרה לו אמו כאשר היטלטלו שניהם בעגלה בדרכם לחייהם החדשים. "כאשר נגיע לאחוזה שלו, אני מתחננת בפניך שתנהג במרב הזהירות והצניעות. חיי האצילים שונים מחיינו ומנהגיהם מתוחכמים ומפוארים משלנו".
לאחר מות אביו של יָארֶנִיס הועמד עתידם של אמו ושלו בסכנה, כי לא היה מי שיגן עליהם וישמור על אדמותיהם. "אם לא הייתי מגיעה להסכם אתו", המשיכה ואמרה אמו, "היינו מוצאים את עצמנו מקבצים נדבות ברחובות רומא או אפילו נרצחים באיזה לילה לאחר שאיזה נוכל היה מחתים אותנו באיומי סכין על שטר המכר של רכושנו". אמו השתתקה, הביטה על הנוף שנשקף מהעגלה ונאנחה, "אתה חייב להבין, בני, שרציתי להתחתן עם יוֹרֵאוּס כדי להבטיח את עתידנו. בהתחייבות, שנתן לי בפני נכבדי הכפר שלנו, הוא אמר שיישא אותי לאישה מאחר שגם הוא אלמן, וידאג לכל מחסורנו בתמורה להעברת הקרקעות שלנו לבעלותו".
האדמות הללו, שהיו נכס נחשק בעיני רבים, נמצאו בתחום הכפר וִיכּוּס-אָלֶכְּסַנְדְרִי ש היה נמל הטעינה והפריקה של העיר רומא, ויוֹרֵאוּס, אחד מסוחרי החיטה הגדולים של רומא, רצה לבנות עליהן מחסנים לצורך עסקיו. הוא ביקש לקנות אותן, אך אמו של יָארֶנִיס סירבה למכור, והציעה שיישא אותה לאישה וכך יזכה בהן בלא כל תשלום. היא, לעומת זאת, קיוותה לזכות בעסקה הזאת להגנה מצדו וגם לשיפור עתידו של בנה היחיד. לאחר לבטים, החליט לבסוף יוֹרֵאוּס להיענות להצעתה.
"יש לו שני בנים, בגיל", אמרה האם, "אבל הם בני אצילים ושונים ממך בכל מובן אפשרי. הם למדו עם טובי המורים, רכשו השכלה רחבה וחיו בחברתם של גדולים וחשובים. אני דורשת ממך לנהוג בהם בכבוד הראוי. עליך לזכור, אתה לא בן מעמדם וגם לא אחד מהם. לעולם אל תשכח זאת".
אך יָארֶנִיס מיהר לשכוח את דברי האזהרה של אמו, או שכּלל לא הקשיב להם, או שהתרגשותו ממעמדו החדש גברה על צייתנותו. וכך, מיד כשהגיעו אל האחוזה, לאחר ששטף את פניו ואת גופו בקערת חרס שעמדה על כַּן-רחצה בחדר שאליו הובל על-ידי עבד צעיר, ולבש גלימה חדשה שחיכתה לו על המיטה, פנה אל העבד שהמתין לו בפּתח והורה לו בקול הסמכותי ביותר שהצליח להוציא מגרונו, להוביל אותו למקום שבּוֹ נמצאים עכשיו שני בניו של בעל האחוזה. העבד הוביל אותו לאַטְרִיוּם, ויָארֶנִיס, שעד לפני זמן קצר לא העלה כלל על דעתו שיזכה להתארח במקום שכזה, צעד לעבר המבנה שעליו הצביע העבד בצעדים מדודים ואציליים, מנסה שלא להסגיר את ההתרגשות שאחזה בו.
הוא דמיין לעצמו כיצד יברך את אחיו החדשים, הרי כל חייו חלם שיהיו לו אחים, ואיך הם יקבלו אותו אל משפחתם בזרועות פתוחות, כי עכשיו הם שלושתם אחים. עוד בלילה האחרון, כשלא מסוגל היה להירדם, תכנן איך יספר להם על מקום הולדתו, וכיצד האחים החדשים האלה ידברו אתו כאל אחד משלהם. הוא זכר זאת בכאב ברגעים האלה, כששניהם גררו אותו על רצפת האבן של האַטְרִיוּם ופניו חולפים סמוך לכפות רגליהם של העבדים, אשר עמדו קפואים, נזהרים שלא לקחת חלק במתרחש.
לא היה מקום סמלי יותר להשפלתו מאשר האַטְרִיוּם. בכל אחוזה שכיבדה את עצמה נבנה אולם מפואר כזה שבו נהגו האצילים בעלי האחוזות לארח אלה את אלה דרך קבע. במשך שעות ארוכות נהגו האצילים לרבוץ שם, לקיים שיחות אינסופיות, לגמוע כמויות גדולות של יין ולהתפטם במאכלים משובחים שהגישו להם משרתיו של בעל המקום. אך כל זה היה רק על פני השטח, מכיוון שהבילוי המשותף של אצילי רומא באַטְרִיוּמִים היה רק תפאורה למערכת יחסים מעמדית מורכבת שהתנהלה בהם בכל רגע ורגע.
לכל אחד מהנוכחים במפגשים הארוכים הללו היה אינטרס מובהק להפגין את עושרו אל מול בדיקת מעמדם של האצילים האחרים. אצילים ממעמד נמוך נהגו להזמין אליהם אצילים ממעמד גבוה יותר כדי להתהדר בהם בפני אורחיהם, ובכך להעלות את קרנם בעיניהם, ואילו בני המעמד הגבוה, שנהנו מהחיזורים של מארחיהם, ביקשו להציג בפני האחרים את חשיבותם ולחזק את מעמדם. אך חשוב מכך, בעוד הם מתארחים באַטְרִיוּמִים של האצילים הנמוכים מהם במעמדם, ביקשו לבדוק כיצד יוכלו לנצל הזדמנויות ולהתעדכן במצבם הכלכלי של המארחים והאורחים האחרים.
סולם המעמדות של אצילי רומא לא פסק מלרחוש אף לרגע. אצילים טיפסו והתדרדרו בין שלבּיו, כרתו בריתות, זממו מזימות, הפיצו שמועות, אירחו והתארחו באולמות הסבה מפוארים, דוגמת זה שאליו נכנס יָארֶנִיס ביראת קודש. הוא ידע שמקומו נמצא עדיין בתחתית הסולם, אך האמין כי צעדיו הראשונים על רצפת האבן של האולם יהיו צעדיו הראשונים במעלֵה שלבּיו. בשום אופן לא העלה על דעתו שתוך שעה קלה ימצא את עצמו נגרר עליה באלימות. נדמה היה לו שהביזיון הזה לא ייגמר לעולם, כי רצפת האַטְרִיוּם התארכה עוד ועוד, עד שלבסוף ראה בזווית עינו את הדלתות הכחולות נפתחות לרווחה, והוא הושלך החוצה בידיהם של אחיו החורגים. "בן כלבים נחות. חוצפן. שלא תעז שוב להיכנס לאולם הזה," צעקו, רגע לפני שהשאירו אותו מוטל על הרצפה ובעטו בו עוד כמה בעיטות כדי להמחיש את דבריהם. "שלעולם לא תעז לדרוך כאן ללא רשות."
הוא שמע את דלתות האולם נטרקות, ומיד לאחר מכן התרר שקט, כאילו העולם סביבו קפא על מקומו. הוא היה מוטל על הרצפה, מתקשה לנשום, כל גופו כואב, דם ניגר מפניו ומראשו וגלימתו החדשה קרועה ומוכתמת בדם. השקט שמסביב העיד על כך שהוא שוכב שם לבדו, והייתה בכך בעבורו איזו נחמה. כל שרצה עתה היה להסתתר ולהיעלם. סיפור השפלתו בוודאי יעבור מפֶּה לאוזן עד שיֵדעו עליו כולם, מבעל האחוזה ועד אחרונת השפחות. ובעצם אולי לא. אדם ממעמד נחות כשלו לא מעניין את אף אחד. בכל זאת קיווה שהֵדֵי הקללות והחבטות שספג נבלעו בצלילי המוזיקה שלא פסקה לרגע באַטְרִיוּם, ונשכחו מיד לאחר שהושלך החוצה.
הוא ביקש לעמוד על רגליו, אך לא הצליח. הכאבים היו חזקים מדי וראשו לא חדל מלהסתחרר. מזל שהאָציל, אביו החורג, לא נכח באירוע הזה, חשב לעצמו, והחל לדמיין כמה נורא היה אילו אביו החורג היה שם באַטְרִיוּם ולא היה מונע את התאומים מלכַלות בו, בנו החדש, את זעמם. הרי בכך היה נסתם הגולֵל על תקווֹתיו לשנות את גורלו בכך שיסתפח למשפחת אצילים רמת מעמד. גם את אמו העמיד לצד אביו החורג, ובעיני רוחו ראה אותה נוזפת בו בפומבי על כך שלא הקשיב לדבריה, ומפנה לו את גבה.
הזיותיו של יָארֶנִיס נקטעו לקול צעדים שטופפו בשקט על רצפת האבן. מישהו מתקרב, חשב בבהלה, ובשדה ראייתו הופיעו סנדלים בלויים של עבד, שעקבן הימני בקוע בסדק גדול. הוא ביקש להרים את ראשו ולראות מי ניגש אליו, אך המאמץ רק העצים את הסחרור שהשחיר את עיניו, והוא חש כיצד הוא צונח מטה-מטה לתחתיתו של בור עמוק וחשוך, שקירותיו חלקים ואין בהם גומחה או בליטה שיוכל למצוא בהן אחיזה, כדי למשוך את עצמו למעלה, חזרה אל האור.

עורכת: עדנה שבתאי. הוצאת פראג. 339 עמ'. 79 שקלים
תאריך:  23/06/2015   |   עודכן:  23/06/2015
שתף:

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
זהר נוי
המסר שמאיה גלפנד מעבירה בספרה "איך להאכיל אלוף? - יומנה של בעלת מקצוע", הוא שההבדל היחיד בין המטבח לחיים הוא שאין בחיים מתכונים הרשומים בספר בישול
זהר נוי
הסיפור מתואר מנקודת מבטו של כלב מאומץ, שהאהבה העיקרית שלו והדבר שמניע אותו בחיים הוא אוכל    אוליבר מתגורר עם מיטל (שאימצה אותו) ודוג'ר, כלב נוסף שהצטרף למשפחה    בעקבות האהבה שלו לאוכל הולך אוליבר לאיבוד
שושנה ויג
בספר של שרה אהרונוביץ קרפנוס מוצאים את קווי יצירתה המוקדמים שהכרתי מן הספר שהוציאה בהוצאת פיוטית 'נשק שפתי וגע'    ספרה של המשוררת הוא ספר בן 131 עמודים, מעוטר באיורים של שרה שמאיירת בעפרון    אי-אפשר להתעלם מן הציורים, הם קשורים לשירים וכשמתבוננים בהם רואים דמויות וגם איברי גוף
עפר דרורי
עלילת הספר מתמקדת בסוכן מוסד בעבר המשמש בהווה מרצה לספרות באוניברסיטה (ואני משתדל לא להתבלבל בין גיבור הספר לסופר) שאינו בין המיועדים לקידום ולפרופסורה
חיים משגב
רומן בפרקים: הכל אמיתי, והכל קרה. העובדות קצת שונו - והדמויות קצת טושטשו. אבל כולם מכירים אותם - את השופטים הלא-חכמים ואת עורכי הדין הלא-ישרים-במיוחד ואת המפכ"ל שקומבינות רוחשות בליבו ואת הפוליטיקאים שמחפשים ריגושים בדירת-מסתור, ובעיקר את הנשים החזקות שמשחקות בגברים חלשים. ויש גם ראש ממשלה שעומד בראש המערכת
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il