1-2 קוֹרְאִים לִי שָׁרוֹן. כָּךְ אֲנִי עוֹנֶה כְּשֶׁאֲנָשִׁים שׁוֹאֲלִים אוֹתִי מָה שְׁמִי.
אֲבָל הָאֱמֶת?
אֲנִי אוֹהֵב יוֹתֵר כְּשֶׁאִמָּא אוֹ אַבָּא קוֹרְאִים לִי "בּוּבִּיק", כִּי זֶה שֵׁם מְיֻחָד בִּשְׁבִילִי.
נָעִים לִי כְּשֶׁקּוֹרְאִים לִי כָּךְ.
אֲנִי שׁוֹמֵעַ אַהֲבָה וּמַרְגִּישׁ אֶת הַחֹם פֹּה, בַּלֵּב.
זֶה קוֹרֶה לִי גַּם כְּשֶׁאִמָּא מְחַבֶּקֶת אוֹתִי, בְּכָל פַּעַם, וּבִמְיֻחָד כְּשֶׁאֲנִי עָצוּב.
הֲכִי מַצְחִיק אוֹתִי כְּשֶׁאַבָּא מִשְׁתּוֹלֵל אִתִּי, וּבַסּוֹף תּוֹפֵס אוֹתִי חָזָק
וְאוֹמֵר בְּקוֹל מוּזָר, כְּמוֹ אַרְיֵה:
"עַכְשָׁו זֶה זְמַן לֶאֱכֹל בּוּבִּיקִים",
וַאֲנִי צוֹחֵק, עַד שֶׁאֵין לִי כּוֹחַ וּמְבַקֵּשׁ שֶׁיַּפְסִיק.
4-3 בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁמְּעִירִים אוֹתִי, כֻּלָּם מְבָרְכִים:
"בֹּקֶר טוֹב, בּוּבִּיק, אֵיךְ יָשַׁנְתָּ, אָהוּב?"
וּלְיַד הַשֻּׁלְחָן שׁוֹאֲלִים אוֹתִי:
"בּוּבִּיק, מָה אַתָּה רוֹצֶה לֶאֱכֹל הַבֹּקֶר?"
כִּמְעַט תָּמִיד אֲנִי עוֹנֶה בְּחִיּוּךְ: "בֹּקֶר טוֹב,"
וְאוֹמֵר מָה אֲנִי רוֹצֶה.
לִפְעָמִים אֲנִי רוֹצֶה רַק שׁוֹקוֹ חַם,
וְלִפְעָמִים אֲנִי מְבַקֵּשׁ פְּרוּסַת לֶחֶם וּגְבִינָה,
מְלָפְפוֹן, עַגְבָנִיָּה וְגַם שְׁתִיָּה, כִּי אֲנִי כָּל כָּךְ רָעֵב.
פַּעַם בִּקַּשְׁתִּי גְּלִידָה לַאֲרוּחַת בֹּקֶר, וְאִמָּא אָמְרָה:
"זֶה מַמָּשׁ לֹא יִקְרֶה," וְשֶׁאֲנִי "צָרִיךְ לֶאֱכֹל אֹכֶל מֵזִין וּבָרִיא."
וְהוֹסִיפָה: "שְׁטֻיּוֹת עַל הַבֹּקֶר לֹא הָיָה וְלֹא יִהְיֶה."
יֵשׁ יָמִים שֶׁאֲנִי קָם בְּמַצַּב רוּחַ לֹא כָּל כָּךְ טוֹב,
וְאָז אֲנִי מִתְעַקֵּשׁ, אֲפִלּוּ קְצָת כּוֹעֵס.
בְּיָמִים כָּאֵלֶּה אַבָּא אוֹ אִמָּא אוֹמְרִים:
"שָׁרוֹנִי, כְּדַאי שֶׁתַּקְשִׁיב," אוֹ "זֶה לְטוֹבָתְךָ וְאֵין מָה לְהִתְעַקֵּשׁ."
אִם אֲנִי מַמְשִׁיךְ לָשֶׁבֶת בְּפַרְצוּף חָמוּץ דַּקָּה אוֹ שְׁתַּיִם,
אִמָּא בָּאָה וְאוֹמֶרֶת: "בּוּבִּיק, אֶפְשָׁר לִבְחֹר מַשֶּׁהוּ אַחֵר שֶׁיַּתְאִים, רוֹצֶה?"
מִיָּד אֲנִי נִרְגָּע וּכְבָר מְחַיֵּךָ
וּמְבַקֵּשׁ מַשֶּׁהוּ אַחֵר שֶׁאֲנִי אוֹהֵב.
6-5 לְסַבְתָּא שֵׁם מְיֻחָד בִּשְׁבִילִי.
הִיא קוֹרֵאת לִי "אֲהוּבִיק", וְתָמִיד אוֹמֶרֶת אֶת אוֹתוֹ הַדָּבָר:
"כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שִׂמְחָה הֵבֵאתָ לָעוֹלָם!
וּמִפְּנֵי שֶׁאַתָּה שֶׁלָּנוּ, אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים אוֹתְךָ יוֹתֵר מִכֻּלָּם."
לִפְעָמִים, מִפְּנֵי שֶׁזֶּה כָּל כָּךְ נָעִים, אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמֶּנָּה שֶׁתַּחְזֹר עַל כָּךְ עוֹד כַּמָּה פְּעָמִים.
זֶה לֹא נִגְמָר, עַד שֶׁהִיא מְכַסָּה אֶת כֻּלִּי בְּמִילְיוֹן נְשִׁיקוֹת,
עַד שֶׁאֵין לִי כְּבָר אֲוִיר לִנְשֹׁם, וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמֶּנָּה שֶׁתַּפְסִיק,
וְשֶׁנֵּלֵךְ יַחַד לַגַּן, לַנַּדְנֵדוֹת.
סַבְתָּא מְנַדְנֶדֶת אוֹתִי חָזָק וְגָבוֹהַּ מְאוֹד,
וַאֲנִי נֶהֱנֶה וּמִתְרַגֵּשׁ וְלִפְעָמִים צוֹעֵק חָזָק וּמְבַקֵּשׁ: "עוֹד".
סַבְתָּא מַמְשִׁיכָה, וְאַחַר כָּךְ הִיא מְחַבֶּקֶת אוֹתִי וְאוֹמֶרֶת:
"אֲהוּבִיק, אַתָּה יֶלֶד שֶׁל שִׂמְחָה שֶׁמִּדַּבֶּקֶת,
וּבְכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי אִתְּךָ, אֲנִי נֶהֱנֵית מְאוֹד וְכָל הַזְּמַן צוֹחֶקֶת".
