זרימת העלילה מפתה, מרתקת, מושכת, אבל הקורא חש, שהכול מתנהל על-פי אורח חיים שקשור לתקופה מסוימת, שיש בהם קודים סמויים שיש לשמור עליהם. כך, לדוגמה, כאשר רובר מרעיף אהבה על רשל, הוא מגיע לבית הוריה כל יום עם זר פרחים. כעבור כמה ימים הוא מגיע ומוסר לאמה של רשל, ממה דונא תכשיט זהב. השיחה בין ממה דונה לרובר המחזר אחר הבת, משקפת דרך חיים, צופן חברתי שמרני ומקודש.
עמוד 35 - "יום אחד בא רובר ומסר לממה דונא תכשיט זהב. "בשביל רשל", פלט וסובב על עקביו. "עצור!" קראה אחריו ממה דונא, "הן זהו תכשיט"! "כן, תכשיט", אמר רובר, "בשביל רשל...". "תכשיט לוקחים רק מחתן", ענתה לו ממה דונא והחזירה לו את מתנתו, "ואתה אינך עדיין חתן שלנו"!
אנו עדים לטקסיות המיוחדת בנישואים ובחיזור של עלם אחר בת הקהילה, גם בהמשך כשאנו נחשפים לקשר בין סתואר לסלומון כנאפו. מעניין לעקוב אחר הדרך שבה משתפים את הנערה המבוקשת בקשר הנרקם עבורה. כולנו זוכרים את הפסוק מבראשית, נקרא לנערה ונשאל את פיה. ראו כיצד הדברים מתגלגלים במקרה של סתואר וסלומון. עמוד 93 - "אבל אנחנו לא בסדר", קראה הגברת מזל, "אנחנו מדברים על סתואר בנוכחותה ואפילו לא שאלנו את פיה"! סתואר האדימה, וכנשאלה מפורשות אם ברצונה להינשא לסלומון כנאפו, נתקעו המילים בגרונה ורק מנוד ראש מעלה מטה הביע את הסכמתה.
אשר כנפו בקיא בכל אורחות החיים של הקהילה, גם בניואנסים העדינים של כבוד האדם, הרגישות למסורת. לעתים אפילו דרך הגשת התה והעוגיות, יש בה לסמל מה הכיוון המסתמן, האם יש הסכמה או אין. הנה הדגמה מן המסופר. "נכון", אמרה סתואר, "אני אשתדל. אימא, רצית להסביר לי מדוע סירבה לשתות תה ומדוע ביקשה שאחזיר את העוגיות למטבח". "היא הבינה שאנחנו מחתנים בת בפעם הראשונה ולא כל כך מתמצאים בכללי הנימוסין ובנוהל המקובל בין משפחות שרוצות לאחד את ילדיהן. במילים אחרות, רצתה למנוע מאיתנו לעשות שגיאה. על כן ביקשה ממך להחזיר את העוגיות למטבח".
מה שיפה ברומן החדש של אשר כנפו, שבשוליים של כל המרקחת הרומנטית המיוחדת, הסבוכה כל כך - לכל זה מצטרפת התקופה רבת התמורות. הקרעים בלב הדמויות מקבלים משנה תוקף לנוכח הקרעים בעולם החיצוני: מלחמת עולם, יהודים בסכנה, הקהילה נלבטת בין חיפוש מפלט בגולה לבין אקטיביזם ציוני שקורא לפרוץ גדרות.
איזאק אחיה של רשל, מוצג כסופר, עיתונאי, ודרכו לוקח אותנו המחבר לחשיפת הסבך המתקרב. הידיעות על המתרחש באירופה כפי שהובאו בעיתון הפריזאי מאוד הדאיגו את איזאק. היטלר - מנהיג המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית - עלה לשלטון בגרמניה ומייד החל להנהיג בה שלטון אימים. העיתון סיפר על מאמרים אנטישמיים שהתרבו והלכו. מאמרים כאלה היו מאז ומתמיד, אלא שמעתה, הסגנון שלהם הקצין והפך לארסי יותר ויותר. קריקטורות מבחילות התפרסמו מדי יום והיהודים, שזכו בגרמניה עד אז לפריחה גדולה הן מבחינה אינטלקטואלית והן מבחינה כלכלית, החלו לדאוג ואפילו לפחד. עתידם שנראה מזהיר, לפתע נעשה לוט בערפל.
כך אנו הולכים ונחשפים להצטלבות של הסיפור של האהבות שיש בהן חדש וישן, והכל נקלע להסתבכות עם עולם של מלחמה. המאבקים הפנימיים יוארו במהלך העלילה עם העולם המתאבך בעשן ובקרבות. כאשר אנו נקלעים למריבה ראשונה אחרי החופה, אנו מרגישים, שהדרמה בעיצומה. רשל מוכנה לקבל את אהבתו של רובר, אבל האישיות העצמאית שלה, די מהר מתנגשת עם האופי הרכושני של אהבתו. היא שלו בלבד. הגענו לרגע שממנו הספינה מתקרבת לשרטון.
הכלה מסרבת לחזור לאולם החתונה - עמוד 147 - ממה דונא קרבה אליו וספקה זו אל זו את כפות ידיה. "מריבה ראשונה מייד אחרי החופה! מה נעשה"? אמרה. "חזרי לאורחים והתנהגי כאילו לא קרה דבר, אני אטפל בעניין", אמר רבי דוד. כשנכנס לחדר בו שהתה רשל, היא שוב געתה בבכי. הרב אימץ אותה בזרועותיו, כפי שהיה עושה כשהייתה ילדה קטנה.
כדאי שהקוראים ייקחו את הספר ויקראו את כולו. כל חשיפה של התנהלות הסיפור, כיצד המלחמה משפיעה על העלילה, כל אלה רק יפגמו בהנאת הקוראים. זו אכן דרמה של רגשות - ובד בבד זה סיפור של תקופה, סיפור של קהילה בעיצומה של סופה חובקת עולם. הטיטאניק קרבה אל השרטון. גם בפנים, גם בחוץ. זה הרגע, להניח את העט, ולתת לכם הקוראים להיכנס להרפתקה המטלטלת של הרומן 'נשימתו האחרונה'. זה עולם שמבקש לו נשימה אחרת, והנשימה החדשה בפתח מהססת: העולם מחפש דרכו, הנפשות בעלילה מבקשות מרפא ומזור לחייהן. הזיכרונות מן העולם שהיה מתערבבים עם היצרים ורטט הפנימי. הכתיבה כה רהוטה, קולחת, יוצרת הזדהות עם הדמויות. עלילה שמחכה לבמאי מחונן, שייתן לה תרגום בגוף הסרט. קריאה מרתקת.